מאגר סיפורי מורשת

בס"ד

שלום, שמי שמואל יאגודייב. במסגרת שיתוף הפעולה של תכנית הקשר הרב דורי והתאחדות הסטודנטים הארצית בחרתי להעלות על הכתב את סיפור החיים של רות אליצור – אישה משכמה ומעלה – סיפורה המתועד ישמר לדורות הבאים במאגר סיפורי המורשת של תכנית הקשר הרב דורי במוזיאון אנו.

משפחת בנאי

קצת על ההיסטוריה המשפחתית של משפחת בנאי (הוריה של רות) – אביה ואמה נולדו בירושלים של תקופת מלחמת העולם הראשונה. רות מספרת שהוריה ירדו למצרים בנפרד (עם משפחתם) בזמן השלטון העות'מאני. לא היו להם קשיים כאשר הם יצאו מהארץ. במצרים הם גדלו למשפחות שהיו מבוססות כלכלית ביחס לאחרים – כתוצאה ממסחר שבו הושקע רוב זמנם. אך למרות זאת, לא קנו בית מפואר או רכוש רב, אלא רק כפי צרכם, זאת מהסיבה שהם חפצו לחסוך את כספם לנדוניה של ילדיהם – מתנות החתונה שההורים מעניקים לחתן וכלה. כאשר רצו המשפחות לחזור לארץ, השלטון התחלף משום שהאימפריה העות'מאנית הפסידה והתפרקה במלחמת העולם השנייה. כעת השלטון הבריטי שבארץ דרש סרטיפיקטים – אישורי כניסה – אשר אחת הדרכים להשיג אותם הייתה דרך קרובי משפחה אשר מתגוררים בא"י. ואכן חלק מהמשפחה נשארה בארץ בזמן זה וכך יכלה המשפחה להתאחד.

רקע משפחתי

רות אליצור נולדה בירושלים בשנת 1938 בבית החולים הדסה הר הצופים. מלחמת העולם השנייה התחוללה לאורך רוב שנות ילדותה של רות. כידוע, בזמן המלחמה היו התנכלויות של הערבים וכן רעב קשה מנשוא. לכן, וכתוצאה מכך שלא היו משלחי יד בתקופה הזו, דוד, אביה של רות, התגייס לצבא הבריטי (השלטון הבריטי היה משלם למי שהתגייס לצבא). רות מספרת על כמה פעמים שאביה היה משוויץ בעליצות על מדיו הצבאיים ושואל את בתו איך הוא נראה, רק כדי לקבל ממנה מחמאות על כך. במחנה הצבאי, תפקידו היה ניקיון וכן עבודות מטבח. רות מספרת שהיחס ליהודים היה בצורה שווה פחות או יותר, אך כאשר לא נמלאה בקשתם היו חוטפים כהוגן מהקצינים הבריטיים. כתוצאה מעיסוקו של האב, בכל פעם שהיו מדברים סרה על השלטון היה הוא משקיט את המדברים על מנת שהבריטים לא יחשבו שהוא משתף עימם פעולה וחלילה יפטרו אותו מהצבא – הוא ידע שלולא הצבא לא הייתה למשפחתו פרנסה כלל והוא דאג להם. גם אֵם המשפחה הייתה מסייעת לאבא – היא הייתה אומרת לילדיה שלא לדחות, אלא לאסוף שאריות מזון של הבריטים, כדי שהיא תנקה ותחתוך את החלקים הטובים למען ילדיה הקטנים.

נעורים

רות מספרת על התקופה בה השתתפה בתנועת נוער. הם היו מסיירים כקבוצה ברחבי העיר ירושלים והיו נהנים במיוחד מהרצאותיה של המדריכה. לפעמים הם היו כל כך מרותקים להרצאה או לחילופין לנוף המרהיב של העיר כך שלא היו רושמים את דבריה – ואז היו צריכים להשלים זאת לקראת המבחן.

מקצוע ועיסוק

כאשר רות הגיעה לגיל חמש – עשרה, היא התחילה לעבוד בתור עוזרת לגננת בגן ילדים בעיר. רות מספרת שבתקופה ההיא היא ידעה כבר מה היא רוצה לעשות בהמשך הקריירה – להתמקצע בתחום ולעבוד עם ילדים כמה שיותר. באותו זמן היא למדה את המקצוע לעמקו בסמינר 'בית יעקב' אצל חנה בלובשטיין. לאחר תקופת הלימודים רות עבדה בתור גננת מקצועית. רות הייתה מתייחסת לכל ילד בגן בצורה שווה ואף יותר – היא הייתה מסורה לכך שכל אחד יגדל ויתחנך עם סל ערכים גדוש ומלא. אם הייתה איזושהי מריבה או ויכוח היא הייתה מגיעה בעצמה ליישב את ההדורים ולפשר. רות לא הייתה חוסכת במילים טובות כדי להרים את מצב הרוח של מי שהיה זקוק לכך. בהמשך, רות אף הספיקה ללמד ולהדריך סטודנטיות כאשר הן למדו את המקצוע – היא הייתה מביאה אותן לגן שלה כדי שיתנסו כיצד יש להתנהג מול הילדים ואיך ללמד אותם את החומר. לאורך כל הקריירה, רות זכתה לתשבחות על אופן הנהגתה את הגן. היא הייתה גננת נערצת שחינכה דורות רבים של ילדים.

בניית המשפחה

רות מספרת על הלידות שעברה – בתקופה ההיא לא הורגש מחסור גדול ברופאים אלא הכמות הייתה מספקת כדי צרכי המטופלים. רות מספרת שלפי חווייתה ככל שהתקדמו הלידות כך הן נהיו קלות יותר ברוך ה'.

רות ובעלה ביום נישואיהם

תחביבים

כאשר שאלתי את רות לתחביביה, ענתה רות שכל זמנה הפנוי מושקע בילדיה ובצרכי הבית. רות תמיד הייתה זמינה לכל מה שהילדים ביקשו ולא חסכה מהם דבר. בנוסף, היא בשלנית בחסד עליון והכינה במטבח מה שהילדים ביקשו כאשר יכלה. רות היא בעלת השכלה וידע רב. היא מנצלת כל רגע פנוי שבו אפשר ללמוד ולהחכים. בנוסף, רות שמה דגש מיוחד על לשון צחה בעברית, ידוע שהשפה היא בסיס לכל התקשורת ולכן היא השקיעה בכך. את הנהגתה זו היא הנחילה לילדיה ולסובבים – יש לנצל כל רגע ללמידה ולא לתת לזמן לעבור בלא מעשה.

רות בצעירותה

הזוית האישית

שמואל: בתחילת סדרת הפגישות, חששתי מכך שלא אוכל לתווך על הפער, הגדול לכאורה, בין הדורות. חשבתי שלא יהיו תחומי עניין משותפים כל כך ביני לבין רות, אך לא כן היה, במהלך הפגישות עם רות ותיעוד סיפור חייה התוודעתי לכך שבהחלט היה שווה לקחת חלק במיזם הנפלא הזה – שמעניק גם לסטודנט, גם לאזרח הוותיק וגם לכל מי שמתעניין בהיסטוריה ויוכל לעיין בסיפור תיעוד זה. גיליתי לשמחתי שרות היא אשת שיח, אישה כל כך מעניינת שאני שמח שהעליתי את סיפור חייה לכתב.