מאגר סיפורי מורשת

שמי שייקה אתגר, סבא של עמית המשתתף עמו בתכנית הקשר הרב דורי, זאת הזדמנות של נכדי, עמית להכיר את הסיפורים על הסבים והסבתות שלו.

הקדשה – סיפורים אלה מוקדשים באהבה לסבים ולסבתות

סבא אליעזר – האבא של סבתא

סבא אליעזר, נולד בליטא וכאשר הגרמנים כבשו אותה, ותושבי המדינה נשלטו על ידי פשיסטים (בעלי דעות ומעשים גזעניים) – הוא ברח לרוסיה, לחם כקצין בצבא האדום (הצבא של רוסיה) והגיע לדרגה גבוהה. כאשר התברר לאליעזר ולכמה מחבריו שהדיקטטור הרוסי סטאלין עומד להוציא להורג את הקצינים היהודיים – הוא ערק מהצבא הרוסי וצנח בגרמניה.

הוא פגש את בת עירו מרים במחנה עקורים בגרמניה במינכן והתחתן איתה. הם הצטרפו לאוניית מעפילים שיצאה מחופי איטליה, אך בדרכם לארץ הם נתפסו על ידי הבריטים, שלא נתנו לפליטים להכנס לישראל והועברו לקפריסין. סבא דניאל האבא של סבא אליעזר ואחיה של מרים, דוד, הוחזקו בקפריסין ורק מרים הורשתה לעלות לארץ וללדת את בתה אהובה.

כאשר הוקמה מדינת ישראל ואליעזר עלה לארץ, הוא שימש כקצין בכיר בצה"ל, הוא הספיק להניח מוקשים בגליל כדי למנוע מהצבא הסורי להגיע לכנרת – בצמח מול דגניה. הוא נהרג בעת פעילותו בעלותו על מוקש בלתי מסומן.  בתו הייתה בת חצי שנה כשנהרג. הוא לא הספיק להכיר את בתו.

 סבא אליעזר

סבתא מרים – האימא של סבתא

סבתא התאלמנה וגידלה לבד את בתה אהובה. היא עבדה קשה לפרנסתה. היא הייתה מזכירה ראשית של בית חולים "השרון", והספיקה להכיר אותי, נכדה, עמית אתגר – בן של אבא אלי הנקרא על שם סבא שלו: אליעזר – והיא מאוד אהבה אותי.

סבתא רבתא מרים מימין וסבתא אהובה משמאל

סבא איזידור – אבא של סבא

סבא איזידור, גדל ברומניה ולא הכיר את אבא שלו – שנהרג כקצין רומני במלחמת העולם הראשונה. סבא היה עורך דין ואחרי הקמת המדינה הוא עלה לארץ ביחד עם אשתו ליברה ועם בן שלהם סבא שייקה ועם האימא של ליברה – סבתא ארנסטינה.

 סבא איזידור

סבתא ליברה – האימא של סבא

סבתא ליברה גדלה ברומניה, בת יחידה של ארנסטינה ושל מרק שנפטר לפני העלייה לארץ, אבל לפני חתונתו שהה כמה שנים באמריקה – שנים בהם הספיק להשתתף בכל מיני עלילות. הוא מאוד אהב את סבא שייקה עד גיל חמש.

סבתא ליברה הצטיינה באהבת הארץ, הכירה ואהבה את פרחי הארץ ושירי הארץ.

 סבתא ליברה (במרכז) – שייקה עם הוריו עורכי הדין איזידור וליברה

סבא רבא רבא שייה (ישעיהו)

סבא רבא שייה, היה קצין פרשים בצבא הרומני במלחמת העולם הראשונה ונהרג בקרבות. הבן שלו היה סבא רבא איזידור – שהיה בן שבע כאשר התייתם מאביו – שהספיק לצוות כי יקפידו על לימודיו.

בזמן שלטון הפשיסטים ברומנים עינו וסלקו אותם מעבדותיהם המקצועיות, סבא רבא איזידור המשיך לעבוד כעורך דין בגלל מעמדו כיתום מלחמה.

פרק א' – הרקע

חשוב לזכור שאנו מדברים על תקופה שבה עוצב הבסיס לבניין הארץ המתחדשת ולגיבוש לאומי עם העולים החדשים והתרבויות שהם הביאו – בשנים הראשונות לקום המדינה.

סבא השתלב ברוח הזאת ביחד עם הרבה חברים – כחלק מדרך החיים של ישראל. יצוין כי ההורים שלי הינם דוגמא טובה של קיבוץ גלויות: ההורים שלי נולדו למשפחות מגלויות שונות:

האבא שלי (אבא אלי) הינו בן של סבתא אהובה – ילידת חוף הכנרת, ושל סבא שייקה שעלה לארץ בילדותו. האימא שלי (אימא אופיר) הינה בת של סבא שמעון – שעלה לארץ בילדותו ושירת בבסיס אופירה לפני פינויו, ושל סבתא עליזה.

כמעט כל הנערים והילדים בישראל היו פעילים בתנועות נוער, כמו הצופים, הנוער העובד, ועוד… החינוך בתנועות הנוער נועד לעצב את הצעירים למטרות ציבוריות ולאומיות: הקמת ישובים חדשים לשם בניין הארץ, קליטת העולים החדשים בתרבות הישראלית – לימוד השפה העברית, הכרת נוף הארץ ושביליה, פיתוח החקלאות והתעשייה, עזרה הדדית ונכונות להתנדב לצרכים ציבוריים.

סבא שייקה למד ופעל רבות ברוח ההתנדבות. כמו הרבה חברים – סבא היה פעיל בתנועת נוער וכן עזר לקלוט וללמד ילדים של עולים חדשים.

פרק ב' – הציר לסיפור

לסבא הייתה הזדמנות להכיר אדם שהשתתף בהנהגת המדינה – וסבא עזר לו בהתנדבות, זה היה בתקופה שסבא למד משפטים באוניברסיטה: לאדם הזה קראו בשם שמעון פרס, שבקום המדינה היה המנהל הכללי של משרד הבטחון והוא זה שאירגן את רכישת כלי נשק ותחמושת לצה"ל עוד בסוף מלחמת השחרור כמו כן, הוא זה שאחראי להקמת התעשייה הצבאית, התעשייה האווירית, חקר הגרעין והקמת הכורים הגרעיניים של ישראל ועוד מפעלים חשובים רבים.

עם סיום עבודתו של שמעון פרס בשירות המדינה הוא ביקש להשתלב בפעילות ציבורית ופוליטית. סבא שייקה עבד ולמד באוניברסיטה ובאותו זמן הוא התנדב לשמש כדובר אישי של שמעון פרס – תפקיד שבו הוא רשם את ההרצאות והרעיונות של שמעון פרס, ניסח אותם ודאג להעביר אותם לעתונאים על מנת שיתפרסמו בעיתונים – שאז היו אמצעי התקשרות הציבורית העיקריים.

שמעון פרס הצטיין לשמש ביטוי לרוח ההתנדבות שאפיינה את ישראל כל השנים.

שמעון פרס הקדיש את עצמו לציבור ובשבילו מדינת ישראל ועם ישראל היו חשובים הרבה יותר ממנו עצמו, וזאת כביטוי למאמצים הגדולים בבניינה של המדינה.

בפעילות הזאת סבא שייקה, שהיה אז צעיר, התלווה לשמעון פרס בהשתתפותו בהרבה מאוד פגישות – ציבוריות ופרטיות – גם במוסדות הראשיים, וגם בכנסים והופעות במקומות רבים ברחבי הארץ. סבא שייקה זכה לפגוש הרבה אנשים וללמוד הרבה דברים על בניין הארץ וארגון המוסדות והדרכים לעזור בפיתוח החברה הישראלית ובעזרה לאזרחיה. שמעון פרס נעזר מאוד בסבא שייקה והוקיר לו תודה על עבודתו.

כאשר סבא שייקה התחתן עם סבתא אהובה ובזמן זה שמעון פרס כבר היה שר הבטחון וסבא שייקה כבר היה מתמחה כעורך דין. החתונה של סבא וסבתא התקיימה בחצר הגדולה של בית כנסת ברמת חן, באו הרבה אורחים, ואורח הכבוד היה שר הבטחון שמעון פרס עם אשתו סוניה פרס והמלווים שלהם.

 אורחי הכבוד בחתונת סבא וסבתא – שמעון פרס וסוניה

כאשר שמעון פרס שימש כנשיא המדינה – הוא עודד את רוח ההתנדבות של הציבור והנוער בארץ לטובת העזרה לזולת ולמדינה.

פרק ג' – טיפוח ההתנדבות

הנשיא שמעון פרס – כחלק מהתרבות שהוא צמח בתוכה – עשה הרבה כדי לטפח את רוח ההתנדבות של הציבור, ובמיוחד של הנוער, לקידום ערכים חשובים לחברה הישראלית ולחיזוק מדינת ישראל. כך למשל שמעון פרס לא טרח לאסוף לעצמו כסף, אלא בפעולה למען עם ישראל בארץ ישראל: הוא הקדיש את חייו לעם ולמדינה.

כאשר אשתו סוניה התלוננה שהם גרים בדירה קטנה מדי ברחוב ארלוזרוב פינת רחוב סולד בת"א, שמעון פרס פנה לאחיו הקבלן שנתן לו להשתמש בדירה של הקבלן ברמת אביב.

כל האנשים שביקשו משמעון פרס לאפשר להם להעביר לו תרומות – הופנו על ידו לתרום כסף רק למטרות ציבוריות ולאומיות. זאת הייתה האווירה בישראל, והיא עדיין קיימת בחלקים חשובים בארץ עד לימים אלה. רוח ההתנדבות והנתינה לציבור ולזולת קיימת גם היום בישראל אבל חשוב לטפח אותה ולהדגיש אותה כפי שלמדנו משמעון פרס ובני דורו – שרבים כיום עדיין הולכים בדרכם. צעירים רבים כיום מתנדבים לפעילות התנדבותית לעזור לזולת, כך גם צעירים תורמים את זמנם ומרצם כדי לעזור – גם לאנשים וגם לארגונים, וזה חלק מהמסורת שירשנו מקודמינו.

שמעון פרס היה מנהיג, משורר וחולם על ישראל טובה וחזקה יותר. הוא נימנה על האבות המייסדים, והעניק למדינת ישראל כוח הרתעה כלפיי אויביה והגנה בטחונית, הוא קידם יחסי שלום בתוך המדינה ועם שכנותיה, והנהיג את הפיכת ישראל למעצמה טכנולוגית ומרכז חשוב לחדשנות עולמית.

פרק ד' – נסיון לדוגמא

סבא שייקה למד בבית ספר תיכון עירוני "אליאנס" בת"א, ובמחזור שלו היו שבע כיתות ויותר מ-200 תלמידים. הכיתות היו מחולקות למגמות שונות, והבוגרים והבוגרות המשיכו ללמוד באוניברסיטה – אחרי השירות הצבאי.

סבא שייקה היה יו"ר מועצת התלמידים של ביה"ס, ושמר על קשר עם הרבה מהבוגרים – שהפכו להיות גם מדענים מפורסמים, רופאים, עורכי דין, מהנדסים, אנשי רוח, אנשי ציבור, סופרים, משפטנים ולחלק גדול מהם יש ניסיון בפעילות ציבורית.

ביחד עם עוד כמה חברים סבא שייקה אירגן את בני המחזור שלו, כבר לפני כ-25 שנה, להיפגש באופן שיטתי: בכל יום שישי אחרון בכל חודש החברים באים להיפגש באותה מסעדה ביפו. בכל פעם באים גם חברים שמגיעים רק לעיתים רחוקות, ואפילו כאלה שגרים בארצות אחרות. בזמן האחרון החבורה הזאת מתארגנת לפעולות התנדבות משותפות. על פעולות התנדבות אלה נוכל לספר בהמשך. בינתיים נציין שחלק מהחברים שבאים למפגשים שותפים למחשבות המעסיקות את הציבוריות הישראלית היום: היחס בין הרוב והמיעוט במוסדות השלטון, היחסים שבין רשויות השלטון – הכנסת, הממשלה ובתי המשפט; גופים ציבוריים כמו אמצעי התקשורת, אירגונים ציבוריים כמו אירגוני עובדים, עיריות, ועדי שכונות וועדי בתים, וכן אנשי רוח וחברה. כל אלה שותפים בוויכוחים הציבוריים הנטושים כיום בחברה – וסבא שייקה וחבריו שותפים בהם בכל מיני דרכים.

פרק ה' – שאלות אקטואליות

הנושאים המסעירים כעת את הציבור בישראל נוגעים בשאלת מהותה של הדמוקרטיה הישראלית והפעלתה:

* האם הרוב שזכה בבחירות רשאי לשנות את עקרונות היסוד של המדינה באופן שימנע את החלפתו – בניגוד לדעת יתר הציבור?

* האם יש מקום לבטל זכויות אזרח מוגנות בחוק? באיזה רוב?

* האם ראוי ששופטי ישראל התמנו ברצונם של הפוליטיקאים? אחר כך איך ידונו בהם?

* האם יש לבטל את רשות השידור הציבורית ולהעביר אותה לבעלות של עשירים המקורבים לחברי הממשלה?

* כל עוד לישראל אין חוקה – האם ראוי להגביל ולבטל את כפיפותן של הרשות המחוקקת (הכנסת) והרשות המבצעת (הממשלה) לפסיקות של הרשות השופטת. (בית המשפט)? והאם הרשות השופטת צריכה להיות כפופה לממשלה (עד היום הן עצמאיות זאת כלפי זאת)?

* האם ראוי לאפשר לאנשים שהורשעו בדין או כאלה העומדים לדין על עבירות – לשמש בתפקידים ציבוריים, כמו שרי ממשלה?

* האם ראוי לאפשר לראש הממשלה להתקשר בשם המדינה, בחוזים חשובים מאוד, עם גורמים זרים – כאשר הוא מסתיר את תוכנם מכל הציבור ואפילו משרי הממשלה?

פרק ו' – מעורבות ציבורית

מגיל צעיר סבא שייקה היה מעורב בפעילות ציבורית – כחלק מהבנתו את הצורך שאנשים צעירים יבינו את מה שקורה במדינה ויטלו חלק, במשך הזמן, בגיבוש החלטות על הדרך לניהול החיים שלנו.

בהתחלה סבא שייקה הקדיש זמן לקרוא ולהבין את הדברים, ובמשך הזמן הוא נימנה על נבחרי הציבור של התלמידים בבית הספר. כך למשך הוא נבחר להיות חבר במועצת התלמידים של בית הספר, היה גם יושב ראש מועצת התלמידים, ועזר לנהל את חברת התלמידים של בית הספר: ארגן להביא לבית הספר תוכניות תרבות כמו הצגות תיאטרון, מופעים מעניינים, קיום של דיונים ציבוריים בשאלות חשובות לבית הספר ולחברה, ועוד.

כך למשל ניתן היה לשלב את בית הספר בפעולות ציבוריות אזוריות בנושאים שהיו מעניינים לחלקים גדולים בחברת התלמידים. אנחנו יכולים גם כן לשמור בעתיד על הקשר בין הבוגרים של בית הספר.

הזוית האישית

הנכד עמית: זכיתי לשוב ולהעמיק את הידע והקרבה שלי למסורת שבתוכה נולדתי וגדלתי.

סבא שייקה: נהנתי מאוד מהזכות לחבור להבנה החדה ולרגשי הקרבה של נכדי הבכור עמית.