רוזליה בובקוב מספרת לנכד
שמי דן, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי, רוזליה בובקוב. ראיינתי אותה ותיעדתי את סיפורה.
סבתא רוזליה מספרת על ילדותה
"נולדתי בשנת 1941 באוקראינה בעיר ז'יטומיר בברית המועצות, הילדות שלי נפלה לזמנים מאוד קשים לאחר מלחמת העולם השנייה אבא שלי היה נפח ואימא שלי הייתה עקרת בית משום שבאותה תקופה לא היה מקובל שנשים יעבדו. לא היה אוכל ולא היה בגדים אך למרות הקשיים היה לנו מאוד שמח ביחד.
אני ממשפחה מרובת ילדים, היו לי ארבעה אחים, בגלל שלא היו צעצועים וטלוויזיות אנחנו בילינו בחוץ זמן רב, היה כיף ושמח, היו לי תמיד שכנים שיכולתי לשחק איתם! הם היו מאוד נחמדים. אני זוכרת שאימא שלי הייתה מחפשת אותנו בשעות מאוחרות שלא רצינו לחזור הביתה משום שהיה ממש כיף שלא רצינו להפסיק.
למדתי בבית ספר יפה בשם 32. בתי ספר היו נקראים לפי מספרים ושם עד היום זה כך. הוא היה בניין יפה, משום שלאחר המלחמה התחילו לבנות בתים ומקומות מהר ככל האפשר. המקצועות שלמדנו לא שונים משל היום. מאוד רגילים לא מיוחדים, אך לא היה לנו מקצוע אומנות. לא היו מקצועות שאהבתי במיוחד כולם היו בסדר.
לאחר לימודים התחלתי לעבוד בבית תפירה והיו מאוד מרוצים מהעבודה שלי, כי הייתי מאוד דייקנית ומסודרת, הייתי תופרת בגדים לפי הזמנות מיוחדות, מאוד אהבתי את עבודתי ונהנתי ממנה.
סבתא רוזליה
חוזרים להיום
בשנת אלפיים לאחר שבעלי נפטר עליתי לארץ. אני מתגוררת עם בני ומשפחתו, הם דואגים לי מאוד, אני מאושרת וחיי שלווים ומלאי הנאה. מאז שעליתי לארץ טיילתי במקומות רבים, הכרתי המון אנשים בזכות בני וכלתי.
אני מאושרת מהבחירות שעשיתי בחיים ואני לא מתחרטת על דבר ואני שמחה וגאה בחיים שיצרתי לעצמי".
הזוית האישית
נכד דן: היה מאוד כיף ללמוד על העבר של סבתא שלי וללמוד על העבר של המשפחה.
מילון
USSRברית המועצות
ציטוטים
”אין כזה דבר לא יכול, יש רק לא רוצה“