מאגר סיפורי מורשת

שמי עמית, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבא שלי, אנדי ברנשטיין. יחד אנו מתעדים רגעים מהחיים של סבא ומתעדים אותם במאגר המורשת של התכנית.

לסבא שלי קוראים אנדי ברנשטיין, מקור השם הוא על שם בן דוד של אימא. הכינוי שלו היה 'חמודי', החברים בצבא היו קוראים לו ככה. שם המשפחה שלו לא מקורי ולא שונה מאז שנולד, לשם המשפחה שלו יש משמעות והיא "אבן סלע" (ענבר). הוא נולד בבית חולים קריטס שבבוקרשט.

כילד בכור במשפחה הרגיש מפונק, אך לא קיבל יחס שונה. אח אחד שלו, צעיר בחמש שנים, מאוד חביב עם שמחת חיים, נאה, למד רפואה, נהרג בטיול ברומניה עם הרכב. הוא למד עם סבתא שלי בכפר נעורים.

החיים בבוקרסט

סבא גדל בבוקרשט עד גיל 22. סבא זוכר שהיה לו חבר שכתב ספר על היהדות והיה מספר לו על כל מיני חלקים שהיה כותב. סבא גר שם בבית ישן, בן יותר ממאה שנה. הבית היה בן שתי קומות, עם ארבע חדרים מאוד גדולים, מטבח, אמבטיה, מדרגות עץ ושטיח. בתוך הבית גרו שלושה משפחות, בדירתם חיו שמונה נפשות. סבא גר עם ההורים ביחד, למטה היה חדר בו גרו בת דודה שלו ודודה שלו. בעוד חדר גרו סבא וסבתא שלי מצד אימא. הבית היה משולב בחצר פנימית בנוסף לעוד בתים. לבית הייתה עלית גג גדולה שהיו בה דברים מסתוריים, היה מרתף שנכנסים אליו דרך המטבח, הוא היה גדול מאוד.

החניות שהיו נחשבות כחשובות ומפורסמות בילדותו של סבא היו חנות ללחם, סנדלריה, חנות סופר, גן ילדים שנחשב למאוד מיוחד. חלק מחפצי הילדות שלו היקרים ללבו היה ספר שחברו כתב והיום הוא מפורסם ברומניה, סבא שלי נחשב שם דמות מאוד ראשית. הפריט השני שמאוד זכור לו מהילדות זה סוס מעץ שנתן דוד של אימא שלו שהיה יחסית עשיר ומאוד אהב אותו. הסוס נשאר בבית הקודם מפני שהועבר לבית חדש מטעם העבודה של אבא שלו.

חלק מהאירועים הזכורים לו ביותר הם שמשטרה עצרה את סבא מצד אבא שלו, את אח של אבא שלו ואת אשתו באשמה של ריגול. לא ידעו מאיפה הם הגיעו בכלל, לא היה קשר לעובדות, סבא הרגיש הרבה פחד, תסכול והיה עצוב שלא ידע מה היה קורה איתם. היו חוקרים את אימא ואבא שלו באותו זמן, זו הייתה תקופה לא קלה.

הפעילויות שהיו משמחות אותו היה תנועת הנוער הקומוניסיטי, ב-1 במאי יש את יום הפועלים הבינלאומי, והם היו משתתפים במצעד. את חלק משירי הילדות הוא עדיין זוכר והם שירי חגיגות של ילדים. סבא איננו נוהג לשיר את השירים הישנים, הוא לא זוכר את המילים. המשחקים שהוא אהב לשחק בילדותו היו משחק בקפיצות מגג לגג ובחרבות מעץ נגד חבריו ברחוב, כמו מלחמת רחוב. סבא היה משחק עם החבר הכי טוב שלו אורל (רלו). היום לא מכירים את המשחקים הללו כי הם מסוכנים מאוד!

עוד סבא זוכר מילדותו את מסגרות הלימודים, הגן היה בתוך כמו ארמון קטן עם הרבה ילדים, הוא זוכר את הכיסאות בגן – כמה שהם היו קטנים. שם בית הספר היסודי בו למד היה יסודי-24. הוא זוכר שאם היו לא מתנהגים יפה, שמים אותך בפינה על הברכיים על קליפת אגוזים שבורים ומקבלים מכות מסרגל על כף היד. בכיתה ג' סבא משך לילדה בצמות ונתנו לו את העונש הזה. בתיכון סבא למד שלוש שנים. הוא בנה יד עם אולר בתוך כפפה ישנה ובעקבות זה נשפט בבית ספר כמטרד נגד השלטון וסולק מבית הספר.

החגים החביבים עליו הם יום העצמאות וראש השנה, כי חוגגים משהו שהוא כן יכול להתחבר אליו ולהבין מה חוגגים, ולא לפי סיפורים שחלק מאמינים וחלק שלא.

חלק מהרגעים המשמחים שקרו לסבא הוא העלייה לארץ. זה היה הדבר הכי משמח עבורו. הם לא עלו עד אשר קיבלו אישור, שנים רבות המשטר הקומוניסטי לא אישר עלייה לישראל. ויש שם רגעים עצובים שסבא מציין: המוות של הסבתות שלו, גיזלה וברטה. חלק מהרגעים שהיו גם מאכזבים ועצובים היה המוות של אבא שלו, המוות של אחיו, המוות של אימא שלו. סבא התעצבן ולא הבין למה דווקא לו זה קרה, ומזה שלאבא שלו ״נשבר הלב״.

מקום העבודה הראשון של סבא היה מעבדה למטאורולוגיה לפיקוד ותחזוקת מכשירי מדידה ביחד עם 20 אלף איש ונרכש בחו"ל. הוא בחר במקצוע הזה כי שהיה קטן אהב לבנות ולהנדס והיה לו את זה כבר "בדם", כך סבא עשה את מה שהוא אוהב. הוא עסק בזה קצת יותר משנה, היום המקצוע לא מלווה אותו.

העלייה לארץ והחיים הבוגרים

סבא שלי לא נולד בארץ אלא נולד בבוקרשט שברומניה ועלה לישראל בשנת 1969, הוא היה בן 22 ועלה עם המשפחה שלו. הקליטה לא הייתה קשורה לגיל, סבא קלט הכל מאוד מהר, אבל הלמידה של השפה לקחה הרבה זמן.

כשסבא ומשפחתו הגיעו לארץ שיכנו אותם בפתח תקווה, אחר כך הם עברו לרמת אביב, שם גרו ביחד כל המשפחה עד שהוא התחתן. הם עזבו את רומניה כדי לצאת מהמדינה הקומוניסטית.

בשירותו הצבאי שירת צבא כעתודאי, אלו סטודנטים או עולים חדשים שיש להם פרופיל צבאי יחסית נמוך וסטודנטים יחסית מבוגרים. אחת החוויות שהוא זוכר משם הוא שהם שירתו עם אנשים שלא ידעו עברית, חלקם היו ישראלים צברים עם פרופיל נמוך יותר, וחלקם היו יותר מבוגרים, כמו סבא שלי שהיה מעל גיל 18. היו אומרים להם דברים מוזרים וצוחקים שהם לא מבינים אותם. סבא חווה את מלחמת הכיפורים ומלחמת לבנון.

סבא ביקר כבר בהרבה ארצות, אלו הארצות שהוא זוכר: הוא חי תשע שנים באפריקה וניגריה, היה בארצות הברית, איטליה, ספרד, צרפת, הולנד, בלגיה, גרמניה, רומניה, הונגריה, שוייצריה, לוקסנבורג, מונקו, חוף השנהב, רוואנדה, גאנה – חלק מהביקורים היו למטרות נופש וחלק לשם עבודה ומגורים.

העיסוק הראשי שלסבא הוא מהנדס בניין וזו השכלתו. הוא גם למד מכניקה עדינה. הוא היה לומד את אותו הדבר, הוא מאוד מרוצה מעבודתו. סבא אומר שהלימודים מאוד חשובים בחיים, במיוחד ידע כללי וככה מסתדרים יותר טוב בחיים, במיוחד עם בסיס ותואר – זה חשוב.

התחביבים של סבא הם מחשבים, בישול, סיפורת מדע בידיוני, ספורט, לתקן הכול ולצבוע. מה שהותיר על סבא חותמת זה רכיבת אופני הרים אגרסיבית (עליות, מהירות, אבנים, שטח). בנוסף סבא הוא ספורטאי ורקדן מצויין, ואוהב כמובן לבנות ולהנדס.

סבא הכיר את אשתו דרך בת הספר שאחיו למד בו, דרך חברה של אחיו. סבא התחתן בשנת 1973, הוא היה בן 26 והחתונה הייתה בבית המהנדס בתל אביב, ברחוב דיזינגוף. כשאבא שלי, הילד הראשון, נולד סבא היה בן 27. כיום כל הילדים שלו חיים בארץ באותה העיר, חמש דקות נסיעה ממנו.

לסבא יש שני בנים: רוני הבכור וניב בן הזקונים, ודנה האמצעית. יש לו שמונה נכדים: קארין, מיקה, קים, עמית, נועם, קיילי, רוי ובן. התדירות של הביקורים אצל סבא זה פעם או פעמיים בשבוע, בפעם בשבועיים יש ארוחת חג והנכדים באים גם בצהרים לאכול.

סדר היום של סבא: הוא קם, שותה קפה, קורא עיתון, מתקלח, עושה פן, עושה הליכה קצרה, מבשל לצהרים, לוקח את סבתא שלי לעבודה. אז הוא יושב באינטרנט ורואה סרט, מחזיר את סבתא עם ארוחת ערב שמחכה בבית.

הזוית האישית

עמית הנכדה המתעדת: חוויתי עם סבא שלי כמה ימים ממש כיפיים. הוא סיפר לי על החיים שלו, מה שהוא עבר פעם וזה היה ממש מעניין. היה לי נחמד לשמוע על מה סבא עבר בחיים ונהניתי איתו, גם בלי קשר לתיעוד.