מאגר סיפורי מורשת

שמי לינוי, נולדתי לאמא רבקה ואבא אורי, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את משפחתי, בסיפור זה אתמקד בסיפורה של אמי רבקה ובני משפחתה.

סבתי מצד אמי, מוליה, אוהבת לתפור בספט, זה אחד התחביבים שלה. ספט היא תפירה וקליעה אתיופית מענפי דקל שנועדו להכנת כלי הגשה ואיחסון. סבא בייהו אוהב לקרוא ספרים, בעיקר ספרי תורה.

אמי נולדה לסבתא מוליה וסבא בייהו, להם שישה ילדים, 23 נכדים וארבעה נינים. אמי רבקה היא השלישית במספר במשפחה. היא נולדה בשנת 1979 באתיופיה.

אמי עלתה לישראל עם אימא, אבא ועוד ארבעה אחים. שתי אחיות נוספות עלו לארץ מוקדם יותר עם קרובי משפחה אחרים. הם עלו לארץ במבצע שלמה בשנת 1991, שהיה בשמו המקורי מבצע גשמי זעף. המבצע נקרא על שם שלמה המלך, אשר פגש את מלכה שבא. היה זה מבצע חשאי בו הופעלה רכבת אוורית לפינוי המלא של יהודי ביתא ישראל שהתרכזו בעיר אדיס אבבה, המבצע ארך 36 שעות בשימוש 18 מטוסים של חיל האוויר הישראלי וכן 23 מטוסים של חברת אל על. (ע"פ ויקיפדיה).

סבא וסבתא חלמו לעלות לארץ בשל היותם יהודים. העלייה החלה במסע ארוך: הם יצאו מגונדר לעיר אדיס אבבה ברגל עם ציוד בסיסי של אוכל ומים, עם ארבע ילדים קטנים למספר משפחות. היה להם מורה דרך שהדריך את דרכם, המסע היה מתיש. הם היו צריכים להסתתר מהגויים שהיו בערים שבהן דרכיהם נפגשו. הם היו מסתתרים בבוקר יוצאים שוב בלילות. המסע ארך כמה חודשים, עד שהגיעו לעיר אדיס אבבה, שם היו במחנה עד לעלייה ארצה.

באתיופיה הם היו משחקים במשחק כמו מנקלה. מנקלה זה משחק שבזמנו היו משחקים עם אבנים, עכשיו משחקים את המשחק עם גולות. אמי רבקה עלתה לארץ בגיל 14. בתחילה הגיעו לארץ והועברו למרכז קליטה בערד, שם לא ידעו איך לתקשר עם אנשים, וניסו להשתמש בידיים כדי לנסות להסביר. משם עברו לגור בבאר שבע, אמי למדה במקיף ה` עמית, בית ספר דתי.

ההסתגלות לא הייתה פשוטה, כילדים צעירים שהגיעו עם הורים מבוגרים שלא דוברים את השפה העברית, הם היו צריכים לדאוג ולעזור להם, כלומר – להפוך להיות הפה שלהם. אמי, אחיה ואחיותה הפכו להיות המבוגרים האחראים כדי שיוכלו לעזור להורים. הם היו צריכים לשלם חשבונות בבית ולצאת לעבוד ולפרנס, לתרגם בבתי החולים, בקופות חולים, בסופר כדי לקנות מצרכים וכו'.

לאחר שאמי הגיעה לגיל 18, היא הייתה צריכה להתגייס לצבא ועשתה שירות לאומי, תחלופה לשירות הצבאי בזמנו. זאת בשל היותה דתיה להורים דתיים, הם לא רצו שתתגייס לצבא הכללי מטעמי דת וצניעות. אמי שירתה בתור סייעת בגן ילדים.

אמי הכירה את אבי אורי בחתונה של חברה טובה. הוא התעניין באמי ורצה להכיר אותה. לכן ביקש מחברתה הטובה שתדאג לכך שייפגשו שוב, לאחר מספר ימים נפגשו שוב באמת. הפגישה הייתה פשוטה אך מלאה בהומור, הם החליטו לתת לזה הזדמנות ומאז דרכם לא נפרדו. כשהכירו אמי הייתה בת 19, וכך השנים חלפו ועברו – שלוש שנים בערך – עד שהחליטו למסד את הקשר ולהתחתן. ומאז חלפו 22 שנה. נולדו להם שלושה ילדים: אביאור, הודיה ואני- לינוי. כרגע אמי לא עובדת והיא מטפלת בסבתי.

מסר לדור הצעיר

תלמדו טוב ותשקיעו בלימודים, כי זה יעזור לכם בעתיד. תקשיבו להורים שלכם ותהיו עם האנשים שעושים לכם טוב. גם אם אתם "נופלים" – תמיד תדעו שאפשר לעלות למעלה בחזרה.

הזוית האישית

לינוי: היה כיף לעשות את התיעוד הזה עם אמי משום שנהניתי לבלות זמן איכות איתה ונהניתי גם לראיין אותה. גיליתי כמה דברים חדשים עליה שלא ידעתי עליהם.

רבקה: נהניתי לספר לבת שלי איך נראו חיי באיתיופיה ולבלות איתה זמן איכות. חשוב לי שהיא תדע על השורשים שלה.