מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא רבקה אורן, נולדתי בארץ בשנת 1949.

גדלתי ולמדתי בקריית אתא. הבית שגדלתי בו היה בית פרטי על עמודים, שאבי זאב אנגל ז"ל בנה בכוחות עצמו. הייתה לנו גינה עם הרבה מאוד עצי פרי ובחזית הבית גידלנו פרחים רבים. אני הייתי אחראית על גינת הפרחים, היתה לי פינת קקטוסים מכל הסוגים ועד היום אני אוהבת מאוד לגדל פרחים וקקטוסים.

בבית שבו גדלתי גידלנו כלב ששמו בוקי. בוקי שמר על הבית וכשחזרתי מבית הספר נהגתי לגשת מיד אליו ללטף אותו ורק אז הוא היה נרגע. בוקי הגיע אלינו כשהיה גור קטן בהפתעה שאבי עשה לנו, הוא הביא אושר רב לי ולמשפחתי. בשעות הפנאי שלי נהגתי לבלות בערבי כיתה, הצגות וסרטים ושיחקתי תופסת, קלאס ומשפחה. בתקופת בית הספר הייתי בתנועת בני עקיבא ואפילו בהמשך הדרכתי בשבט שנקרא "ניצנים".

אמי, הדסה אנגל ז"ל, היתה הדמות המשמעותית והדומיננטית בחיי. היא התייתמה מאמה בגיל שנה וגדלה עם אימא חורגת. היא החלה לעבוד בגיל צעיר מאוד והקימה משפחה למופת ויחד עם אבי ז"ל הם גידלו שלושה ילדים, בתקופות רבות של צנע.

בגיל 17 הכרתי את בעלי, אהרון, דרך אחותו שהייתה חברתי הטובה. בגיל 18 התחתנו והקמנו משפחה. כיום, במחשבה לאחור לא הייתי מתחתנת בגיל כה צעיר.

החלום שלי היה לטייל בכל העולם והגשמתי חלק ממנו, אני מקווה להמשיך.

הזוית האישית

לירי: תכנית הקשר הרב דורי איפשרה לי לשמוע את חוויות הילדות של סבתא. סבתא סיפרה את סיפוריה בהתלהבות ושמחה במפגש שלנו יחד. תכנית הקשר הרב דורי נתנה לי אפשרות ללמוד על סבתא שלי ולהקשיב לה. אני רוצה לאחל לסבתא בריאות, אושר והרבה טיולים בחו"ל.