מאגר סיפורי מורשת

בחרתי לספר על סבי, ראול רפי לביא, אביה של אימי.

סבי נולד בעיר ספאקס שבתוניסיה ביום 20/07/1940. שם הוריו מסרי ואיילה (גיזלה) לבית משפחת לביא. הוריו היו אמידים מאוד ובעלי מעמד גבוה בעיר בה חיו.

לסבי ארבעה אחים ואחיות, קלמנטין, מזל, עמליה וויקטור.

בילדותו למד סבי בבית הספר היסודי "אלכסנדר דימה". הוא מספר שהם היו שני תלמידים יהודים בלבד בכל השכבה, והמורה נהג לשבח אותם בכל הזדמנות וטען שהם מתקדמים רק בזכות היותם יהודים למרות שהוא עצמו כלל לא היה יהודי. בתיכון בספאקס, למד בבית הספר "קולג' טכני".

באותה תקופה השתייך סבי ל"תנועת הנוער הציוני", רוב הפעילות בתנועה הייתה ציונית. בתנועת הנוער הציוני שכנעו רבים מהם לעלות ארצה ובשנת 1957 עלה ארצה בעליית הנוער, ללא משפחה, דרך צרפת והגיע לארץ במלחמת סיני.

ישנו מקרה אחד שחרוט בזיכרונו מתקופת שהייתו בתחנת המעבר בצרפת.

הם היו קבוצת ילדים בני 16/17 בדרכם לארץ ישראל, ללא הורים. הם שיחקו בחוץ, הכול היה קפוא, זו הייתה תקופת החורף. בקרבת מקום היה אגם קטן שמימיו קפאו והם שיחקו שם, קפצו והשתוללו. אחד הילדים, שמו היה פייר, שסבל מעודף משקל ניפץ את הקרח ונפל פנימה. עד שהגיעו כוחות הצלה הילד טבע ומת. הוא מעולם לא זכה לראות את ארץ ישראל.

עם עלייתו ארצה הוא וחבריו לתנועה הגיעו לרמת הדסה שנמצאת בסמוך ל"טבעון" ומשם נשלחו לרמת רזיאל שליד הרצלייה. תקופת השהות בארץ בלי ההורים זכורה לו היטב. את כל צרכיו סיפק הקיבוץ, דבר שהקל עליו בתחילת דרכו בארץ. כעבור שנה עבר למושב גילת להתגורר עם אחותו הגדולה, קלמנטין, שעלתה ארצה בשנת 1955.

התקופה במושב הייתה קשה מאוד כי לא היו תנאי מחייה נוחים, לא היה דוד שמש ומים חמים. ובכלל בתקופה זו המצב בארץ לא היה טוב, אך מבחינה חברתית היה לו כיף מאוד, כולם עלו מתוניסיה ונזכרו בחוויות מארץ הולדתם. בתקופה ההיא לא היה חשש מגנבות עד כי את הבתים לא היו נועלים כלל.

את שירותו הצבאי עשה סבי בנח"ל ב"מחנה שמונים" ובקיבוץ "אשדות יעקוב איחוד". במהלך השרות הצבאי עסק בעבודות צדדיות על מנת לכלכל את משפחתו שהגיעה כבר ארצה. הוא היה מוכר סחורה בערב ואת רווחיו מעביר לאביו.

לאחר השירות הצבאי עבד כחשמלאי בכור בדימונה ובמקביל עסק במסחר. בשנת 1963 נסע לצרפת ומשם הגיע לדנמרק. דנמרק מצאה חן בעיניו והוא השתקע שם שש שנים.

בשנת 1967 חזר מדנמרק, הוזמן להתארח אצל קרובים ופגש את סבתי, דייזי פרץ. הם התאהבו ובשנת 1970 נישאו ונולדו להם 3 ילדים: עמוס, יעל (אמי) ואיריס.

סבי הקים בשנת 1980 עסק שנקרא "שיווק לביא" והוא, סבתי ובנו עמוס, מנהלים את העסק עד היום. לסבי 9 נכדים ונכדתו הגדולה, מור נישאה בשנה שעברה וכעת בהריון.

אחד האנשים החשובים והמרכזיים בחייו של סבי היה אביו, מסרי לביא. סבי מספר שאביו היה חייט מאוד מפורסם בתוניסייה שתפר לבכירי הממשל ואפילו לצבא. הוא היה איש אלגנטי ומטופח שהופעתו החיצונית הייתה חשובה לו מאוד.

הוא ענד תכשיטים שיוצרו במיוחד עבורו ואחד מהתכשיטים הוא טבעת זהב. הטבעת שוקלת 100 גרם של זהב טהור ועליה מוטבעות אותיות שהן ראשי תיבות של שמו של סבא רבא שלי, אביו של סבי – L.M LaviMasri – לביא מסרי. הטבעת עברה בירושה לסבי ונמצאת בכספת, כיוון שסבי אינו עונד תכשיטים. ראשי התיבות של שמו של אביו הם היום הלוגו המסחרי של "שיווק לביא" ובאנגלית Lavi Marketing.

הזוית האישית

רוני: היה לי ממש מהנה לדבר עם סבי וללמוד את סיפור החיים שהוא נושא אתו.