מאגר סיפורי מורשת

אימא עלתה לארץ, נערה צעירה, ילדה שגדלה בשואה. אימא נדדה עם משפחתה מעיר לעיר, מיער לבית יתומים, ממחסה לגטאות ומתוך הגיהנום הם הצליחו לעלות לארץ ולהתאהב ביופיה. סבתא סלי, אימא והמשפחה אהבו מאד את חיפה ואת נופיה וכאן בנו את ביתם. אימא הכירה לי את העצים שצמחו ליד הבית, הכרתי את הברושים מהשדרה ברחוב בר גיורא, אחר כך את החרוב בדרך לגן מירה ואת הבוגונוויליה הצבעונית מתחת לבית, ברחוב כנרת, רחוב המשחקים שלנו.בט"ו בשבט למדנו להכיר בגן עצים נוספים שלא צמחו בסביבה שלנו. חוברות הצביעה של הקרן הקיימת לישראל ובהם עצים ופרחים שחילקה לנו מירה הגננת, ושירי טבע שניגנה לנו בפסנתר הכנף שלה, מילאו גם את הבית שלנו באהבת הארץ והצומח בה.

מלבד התכונה לחג בגן והשיר שהתנגן ברדיו שלנו: "רֹאזְשׁינְקֶעַס מִיט מַאנְדְלֶען", היו לחג טעמים וריחות המלווים אותי גם היום, במיוחד הריח מהסינר האפור של סבתא סלי. שנים שמרתי אותו במגירת מגבות המטבח שלי. 

סבתא איתי 

את הימים שלפני החג ביקשתי לבלות עם סבתא בשוק תלפיות. סבתא סיפרה לי שבטשרנוביץ, ציינו תמיד את ט"ו בשבט. סבא דיבר עברית מצויינת מהבית, מ"החדר" ומבית הכנסת, ואת תאריכי החגים העבריים ציינו תמיד ביראה גדולה. אני צמודה לחנות של סבתא, בפינה האהובה עלי: המדרגות המובילות לקומה השניה. הריחות שפרצו מקופסאות הקרטון בחנות של סבתא, מילאו מהר מהר את החלל הענק והגבוה של השוק.

סבתא החלה לסדר את הקופסאות בשורות-שורות. פירות ט"ו בשבט עברו לשורה הראשונה. השוקולדים שהכי אהבתי, עברו אחורה. סבתא פותחת קופסא. "מַאנְדְלֶען" (שקדים), היא אומרת ומצביעה על הקופסא.

אני הייתי מאוד רעבה. סבתא הישירה מבטה אלי, עיניה הכחולות והגדולות חייכו ומתוך קערת האמייל הענקית, העבירה לי חופן ״מַאנְדְלֶען״ (שקדים) שכל כך אהבתי. שקעתי בהם, אחד אחד.בינתיים השוק החל להתמלא באנשים עם סלי פלסטיק בכל מיני צבעים. המעברים בשוק דווקא לא היו עמוסים כמדי יום חמישי. רק בפתח החנות של סבתא, החנות הכי יפה וטעימה בשוק, עמדו אנשים רבים ואמרו כל פעם: ״עכשיו תורי״.סבתא פעם סיפרה לי בקריצת עין, שהיא יודעת תמיד מי הגיע לפני מי ואי אפשר ״לסדר״ אותה ואת הקונים.אנשים הגיעו, אנשים עזבו עם סלים עמוסים, כולם החלו בהכנות לחג. ואני, ממשיכה לשבת בצד המדרגות, מריחה את ריחות החג, חולמת על השקיות המלאות שסבתא נהגה להביא לנו לחג, ברקע התנגנו השירים ששרה לנו בעברית קצת משובשת. שירים שלא הכירה ושמעה לראשונה ברדיו: ״טו בשבט תגיע -גג לאילנות…" וטעמי הקומפוט שהכינה מהפירות היבשים, טעמים מהעוגה שעשויה רק מפירות יבשים, בפי.ואני… מצפה לרגע שסבתא תרד מאוטובוס ה"שוסון" מספר 10, ברחוב שלנו, רחוב בר גיורא, ואני כהרגלי, אחכה לה בתחנת האוטובוס, לעזור לה לסחוב את סלי הפלסטיק הפרטיים שלי. ואז, תתחיל במלאכת הכנת המטעמים עבורנו. כל הרֹאזְשׁינְקֶעַס (צימוקים), צהובים, חומים, קטנים, גדולים, מסודרים כל אחד בקופסא שלו, וקופסאות נוספות מצטרפות לשורה ובהן תמרים, אגוזים, תפוחי עץ יבשים, פְלַאוּמֶן (שזיפים יבשים) ומה לא.

השיר רֹאזְשׁינְקֶעַס מִיט מַאנְדְלֶען שהתנגן הרבה מאד בביתנו, בביצועו של דודו פישר:

קומפוט – מתכון של סבתא סלי

מצרכים

200 גרם תפוחי עץ יבשים

200 גרם צימוקים לבנים

200 גרם שזיפים גדולים יבשים

100 גרם משמשים יבשים

6 כפות סוכר (אמא נהגה להמיר לכדורי סוכרזית מומסים במים. זה היה בעידן טרום שקיות הממתיקים המלאכותיים)

מיץ סחוט מלימון אחד, לימון אחד פרוס לפרוסות

5 טיפות תמצית וניל

4 ליטר מים

היו פעמים שהוסיפה ארבעה תפוחי עץ גרנד קלופים, מגולענים, חתוכים לקוביות. (שתי הגרסאות טעימות מאד)

אופן ההכנה

שוטפים היטב את הפירות היבשים, מסננים.

מרתיחים בסיר את המים עם הסוכר, והווניל

מוסיפים את הפירות היבשים והלימון

מביאים לרתיחה נוספת

מנמיכים את עוצמת החימום/הלהבה ןמבשלים כחצי שעה נוספת.

אפשר לגרר קליפת לימון ותפוז ולהוסיף לקראת הסוף.

מומלץ להגיש מצונן, מתאים לכל ארוחה חגיגית, ארוחת חג.

הקומפוט של סבתא סלי

עוגת פירות יבשים – מתכון של אימא

אימא נהגה להביא לחברות את העוגה על צלחת פורצלן יפה, מתנה לחג. זו עוגה שנהדר להקפיא ולשלוף בעת הצורך.

מצרכים

200 גרם פירות יבשים חתוכים לקוביות קטנות: שזיפים, תמרים, צימוקים, תאנים.

100 גרם אגוזים (פקאן ומלך)

100 גרם שקדים מולבנים (מקלות או פרוסות. אמא הייתה כותשת אותם עם פטיש השניצל)

6 כפות קמח תופח

6 כפות סוכר (היום אני מכינה עם סוכר חום)

2 ביצים

אופן הכנה

מקציפים קלות את הביצים עם הסוכר

מוסיפים קמח

מוסיפים את הפירות היבשים.

מחממים מראש תנור ל 170 מעלות, אופים בתבנית אינגליש-קייק כ-20 ד'

חשוב לא לייבש את העוגה.

חג של צמיחה לנו. לשנה הבאה, במרחבים היפים שלנו, בבריאות טובה.

הזוית האישית

הסיפור תועד על ידי מטה צוות תכנית הקשר הרב דורי, תשפ"ג, 2023, באדיבות חנה מורג. הסיפור גם הופיע באתר חדשות חיפה.