מאגר סיפורי מורשת

שמי אדם ורניק השתתפתי השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי, רחל בשן. סבתא נולדה ברומניה בשנת 1946 בעיר סיגט לבית משפחת דוידוביץ. ילדותה עברה עליה ברומניה. בשנת 1959, כשהייתה נערה בת 13 עלתה לישראל יחד עם משפחתה. היא סיפרה לי על חווית העלייה לישראל ועל ההסתגלות לחיים בארץ.

סבתא רחל בשן מספרת על קשיי הקליטה בשנים הראשונות לעלייתם לישראל 

תמונה זו צולמה עוד ברומניה לפני עלייתנו ארצה – אבי ברוך, סבא רבא של נכדי אדם ואמי אולגה, סבתא רבתא של אדם, אני ואחותי הצעירה מירי.

עליתי מרומניה לישראל בשנת 1959, עליתי יחד עם הורי אולגה וברוך ואחותי הצעירה ממני, מירי. הגענו לארץ בטיסה ואני זוכרת היטב את חווית העלייה.

אני (מוקפת בעיגול), עם הורי ואחותי מירי

אחרי שהגענו אל שדה התעופה לוד בארץ, סבא רבא שלך, ברוך, נסע עם אנשי הסוכנות ליישוב ירוחם שבדרום הארץ ושם קבלנו דירה. סבתא רבתא שלך, אולגה, אחותי מירי ואני נסענו עם מונית לתל אביב לביתה של דודה של אמי אולגה.

הגענו לארץ בטיסה במטוס יווני, זה היה בדיוק בראש השנה האזרחי, אז כל ילד קבל מתנה לכבוד החג מטוס גדול משוקולד, במשקל של אולי חצי קילו. כל מי שראה את מטוס השוקולד הגדול הזה, רצה שנמכור להם אותו, אבל….. כמובן ששמרנו את זה עבורנו.

ביום ראשון נסענו באוטובוס מתל אביב דרך באר שבע ליישוב בדרום, לירוחם. זו הייתה נסיעה ארוכה שארכה כמעט יום שלם. בדרך בבאר שבע ראיתי תופעה שלא ידעתי עליה לפני כן, ראינו נחיל של ארבה התנחל על העיר, על הבתים על העצים והצמחים תוך שניות העצים היו ערומים מהעלים שלהם.

החיים בירוחם והמעבר להרצליה

בירוחם, כבר למחרת, אני ומירי אחותי הלכנו לבית הספר. כל הילדים הסתכלו עלינו במבטים מוזרים. זה היה בתחילת חודש ינואר, היה מאוד קר, ואנחנו הגענו לבושות בבגדים חמים שהיו מותאמים לקור שהיה באירופה: מעילים, מכנסיים, כובעים שלא היו מקובלים בארץ. אני זוכרת שהציקו לנו ובשלב מסוים אפילו קבלנו מכות.

כחזרנו הביתה בתום יום הלימודים, אמרתי להורי, שאני לא הולכת יותר לבית הספר, כי את החומר שהמורה לכיתה ו' לימדה בשיעור חשבון, אני כבר למדתי ברומניה בכיתה ג', אז חבל על הזמן.

אמי, אולגה הבינה שיש צורך לעבור למקום שרמת הלימודים בבית הספר טובה יותר וכך היה, בעזרת בני משפחה שכרנו צריף בהרצליה ועברנו לגור שם.

לאחר שעברנו להרצליה התחלנו ללכת לבית ספר גורדון. מירי הלכה לכיתה ג' ואני לכיתה ו'. תאר לעצמך שאתה מגיע עכשיו למדינה זרה, פינלנד למשל, כל הכיתה שם יודעת רק את השפה הפינית ואתה יודע רק עברית. איך מתקשרים, מה ההרגשה שלך?

בקיצור, היה קשה מאוד, בהתחלה תקשרנו בציורים עד כמה שניתן. זכור לי שהיה מורה בבית הספר, שנשאר איתי אחרי השיעורים ולימד אותי מילים חיוניות בעברית. עם הזמן הצלחתי לאט לאט, לקלוט ולהתחיל לתקשר בעברית.

שבוע אחרי שהגעתי לבית הספר. הכיתה רק התחילה ללמוד את השפה האנגלית והמורה החליטה לעשות הכתבה. היא רשמה מספר מילים על הלוח. היות ורומנית נכתבת באותם האותיות כמו האנגלית שיננתי את המילים בראש. כעבור יומיים המורה אמרה לכולם להוציא דף והתחילה להקריא את המילים שכתבה על הלוח כמה ימים קודם לכן – קרו לזה הכתבה – בוחן. כמובן שלי לא הייתה בעיה לרשום את כל המילים החדשות ללא שגיאות כתיב. למרבה הפלא כתבתי את הכל…

עברו שנתיים, כשכבר ידעתי עברית, עברתי ללמוד בבית ספר תיכון. גם שם עדיין היו קשיים עם מקצועות שבהם היה צורך בשפה עברית ברמה גבוהה בהרבה ממה שהצלחתי ללמוד בתקופה קצרה זו. כמו למשל בשעורי תנ"ך, היסטוריה, אזרחות, תלמוד ועוד.

בתקופה שלמדתי בתיכון. הייתי צריכה לעזור בבית. הורי, שניהם עבדו שעות רבות, הם יצאו מאוד מוקדם לעבודה וחזרו בשעות הערב. באותה תקופה החנויות היו פתוחות בדרך כלל עד שעות אחר הצהריים, לכן אני הייתי צריכה לעשות קניות לבית, לפני שהלכתי לבית הספר, קניות כמו למשל: חלב, לחם וירקות.

כמו כן היו לי תפקידים נוספים, כבת הבוגרת בבית, לנקות את הבית ולפעמים אפילו לבשל משהו לאבא שלי כי לפעמים הוא הגיע הביתה להפסקת צהרים מהמספרה ששם עבד. בנוסף כמובן, לדאג לאחותי הצעירה ממני. להזכירך הייתי נערה בת 14.

תקופת השירות הצבאי

הפרק הבא שעוד יסופר הוא על תקופת השירות הצבאי שלי, בתקופה זו בצבא, כבר שלטתי בשפה עברית טו והיה הרבה יותר קל לתפקד.

בתקופת השרות הצבאי

סבא וסבתא בצעירותם

הזוית האישית

הסיפור נכתב על ידי רחל בשן ואדם נכדה, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבי"ס טל ראש העין. תשפ"ג.