מאגר סיפורי מורשת

בחריין היא מדינת אי מזרח תיכונית הממוקמת במפרץ הפרסי. הסיפור של סבי התרחש בעיר מנאמה שהיא עיר בירה והיא העיר הגדולה ביותר בבחריין.

סבי נולד בבחריין בעיר מנאמה בשנת 1953.יש לו עוד 8 אחים ואחיות. סבי  נולד השני אחרי אחיו הבכור. סבי למד בבחריין בבי"ס מוסלמי משום שלא היו בתי ספר יהודיים בבחריין. גם בתי כנסת לא היו. בשנת 1969, כאשר סבי היה בגיל 16, לקראת סיום המנדט הבריטי על בחריין היהודים חששו מאוד לגורלם לאחר סיום המנדט. רוב היהודים שהתגוררו בבחריין החליטו לעזוב את המדינה. חלקם נסעו לאירופה וחלקם עלו לארץ ישראל.

יעד אמצע

המשפחה של סבי החליטה לעזוב את בחריין ולעבור לאנגליה בעקבות החשש לגורלם ושינויי השלטון. הוריו של סבי ארזו את כל חפציהם ולא השאירו דבר מאחור. גם תכולת ביתם עברה איתם באונייה לאנגליה. אסור היה  להגיד שבכוונת סבי לעלות לארץ ישראל. כאשר סבי הגיע לשדה התעופה  מלא חששות ופחדים הוא עלה לטיסה לאנגליה כאשר הוא לא יודע מה מצפה לו באנגליה, מקום חדש ושונה ממה שהכיר עד עכשיו.

כאשר סבי הגיע לאנגליה היה על הוריו להחליט האם ירצו להשתקע באנגליה או לעלות לארץ ישראל מאחר שלאבו של סבי הייתה בעיה במציאת מקור פרנסה למשפחה והתאקלמות המשפחה מבחינת השפה(גם בלימודים היו קשיים בגלל הבנת השפה) ההורים של סבי החליטו לעלות לארץ ישראל מניע נוסף לעלייתם לארץ הוא שלשני ההורים היו אחים שכבר גרו בארץ והם רצו להיות קרובים אליהם. סבי התגורר באנגליה כ- 4 חודשים. כל המשפחה ארזה שוב את חפציה ומשפחת סבי עלתה לטיסה לארץ ישראל.

העליה לארץ וההתאקלמות

כאשר סבי הגיע לארץ ישראל משפחתו קיבלה 2 דירות חדשות ממשרד השיכון כי באותה תקופה המדינה נהגה לתת דירות לעולים חדשים ובגלל שמשפחתו של סבי מונה 11 נפשות המדינה החליטה לתת למשפחה 2 דירות. כאשר סבי נחת בארץ ישראל הסיעו את משפחתו ממרכז הקליטה אל העיר  "ראשון לציון " כמובן שלא הכיר את העיר ולא ידע לאן הוא יגיע. בגלל שמשפחתו היא משפחה גדולה הסיעו אותו ואת משפחתו ב-2 מוניות למזרח העיר ושם הוא התגורר. הוא היה צריך ללמוד את השפה.

אחיו הקטנים למדו בבית הספר, הוריו למדו באולפנים בשעות הערב וסבי ועוד אח שלו נשלחו לקיבוץ כדי לעבוד ושם הם למדו לדבר עברית. כאשר הם למדו לדבר עברית היה לו קושי מאוד גדול ללמוד את השפה הזו משום שלא ידע בכלל עברית לפני כן והכיר רק את השפה הערבית. כעולה חדש הוא הרגיש כזר בארץ. לא ידע כלל את השפה ולכן הוא נעזר בקרובי משפחה כדי להבין את המילים העיקריות. כאשר הוא הלך אל הקיבוץ שבו הוא עבד, הוא התחיל ללמוד קרוא וכתוב ובמשך 8 חודשים הוא למד את כל השפה. בנוסף כאשר הוא הגיע לארץ ישראל הוא הרגיש מאוד בודד משום שלא היו לו חברים, לא  היה לו אף אחד לבלות איתו חוץ ממשפחתו, הוא לא ידע על מה מדברים ברחוב ולא ידע כיצד פונים לאנשים אך כאשר הוא הגיע לאולפן שבו היו ילדים מכל מיני ארצות שגם הם לא ידעו את השפה.

לאט לאט הוא למד את השפה והתחושה שהוא כן יסתדר בארץ הלכה וגדלה. באותה התקופה עלו המון אנשים לארץ ישראל המון יהודים מהמון ארצות כאשר הוא עלה לארץ האזרחים שחיו בארץ התחשבו בעולים מאוד ועזרו להם בצרכים היום יומיים שלהם: לדוגמא כאשר עולה רצה לנסוע באוטובוס , האזרחים עזרו לו ואמרו לו כמה הוא צריך לשלם או לאן מגיעים בכל יעד נסיעה .דוגמא נוספת היא שהאזרחים בארץ עזרו לעולים עם השפה כאשר הם הלכו לקנות מוצרים מהסופר.

גם לאחר המון שנים סבי נשאר לגור בעיר ראשון לציון. סבי ואחיו שומרים על קשר קבוע למרות שהוריו נפטרו וכיום יש לו 5 נכדים והוא מדבר איתם את השפה העברית באופן שוטף.

הזוית האישית

מאור הנכד: אני מאוד מאוד נהניתי לעבוד עם סבי על הסיפור ועצם הפתיחה שלו בפני וסיפור סיפור חייו קשר אותנו יותר ממה שהיינו לפני ואני שמח שהשתתפתי בתוכנית הקשר הרב דורי כי זה תרם לי מאוד.