מאגר סיפורי מורשת

סיפור המעשה – קרב אוויר מלחמת יום כיפור

זה קרה ביום ב' בתאריך 8.10.1973, היום השלישי למלחמת יום כיפור. הייתי אז קברניט מסוק בל-205 בטייסת ציפורי המדבר בחיל האויר. הטייסת שלנו התמחתה בחילוץ נפגעים ביבשה ובים: טייסים שנטשו את מטוסם, מטיילים שנתקעו בואדי מוצף או נפלו מצוק וחיילים שנפגעו באימונים או בקרב.

שמי עמוס שני. הייתי אז בן 25, נשוי ואב ליובל התינוק (היום אבא של יעל) שהיה בן 7 חודשים. גרנו בבסיס חיל האויר חצרים ליד באר שבע.

המלחמה פרצה בהפתעה ביום כיפור, שבת 6.10.1973 בצהרים. צבאות מצריים וסוריה פלשו לשטח ישראל בכל עוצמתם וכבשו תוך שעות חלק מהשטח שהיה בידי ישראל. כבר בערב הראשון של המלחמה נשלחתי עם המסוק והצוות לבסיס רפידים שבמרכז מדבר סיני והתחלנו לבצע משימות של פינוי נפגעים בחזית תעלת סוּאֶץ.

בבוקר יום שני, בשעה 06:00 לערך, הוזנקנו לכיוון תעלת סואץ. הטייס צביקה רוזן, שאות הקריאה שלו היה 'ריבה 2', נטש את מטוס העייט (סקייהוק) שלו בעקבות פגיעת טיל נגד מטוסים. הנטישה אירעה מעל המישור החולי הגדול שבין העיר סואץ לבין גבעות אוּם-חשיבה.

במסוק החילוץ שלי היה צוות של שבעה לוחמים: אני, טייס משנה, מכונאי מוטס, רופא, חובש ו 2 לוחמי חי"ר. המסוק היה כבד למדי. זינקנו לכיוון איזור הנטישה. הטיסה לשם ארכה כ 20 דקות. במהלך ההתקרבות לאיזור קראנו בקשר לריבה 2 – לטייס נוטש יש בחגורו מכשיר קשר קטן הנקרא 'רינה' המאפשר קשר עם מסוק החילוץ. ריבה 2 ענה לנו כי הוא בריא ושלם, אך חיילים מצריים רודפים אחריו. ביקשתי ממנו בקשר שינסה לברוח ולהסתתר עד שנגיע אליו והוא אמר שאם הוא רץ הם יורים בו… הבנתי שסיכויי החילוץ נמוכים.

הגענו לאיזור הנטישה. במישור החול הגדול התחולל קרב שריון. היו המון טנקים והיה קשה לדעת אלה טנקים הם שלנו ואלה של האויב המצרי. התחלנו בחיפוש בגובה נמוך ומידי פעם קראנו בקשר לריבה 2. לא היתה כל תגובה. לאחר כ 40 דקות של חיפוש, הבנו שהוא כנראה נפל בשבי והחלטנו לחזור לרפידים.

באותו רגע ממש ראינו במרחק קצר מדרום לנו רביעיית מטוסי מיג-17 בגובה שלנו. מיג-17 היה מטוס קרב מצרי. גם הם ראו את המסוק ומייד השליכו את החימוש שהיה תלוי על כנפיהם, שלא יפריע בצייד ופנו אלינו. בודאי חשבו שזה יהיה צייד קל.

המיגים הסתדרו בעיגול גדול סביב המסוק ותקפו אותנו מאחור באש תותחים בזה אחר זה. ראינו את פגזי התותחים פוגעים בקרקע לפנינו. לא היה היכן להסתתר במישור החול הגדול. הדרך היחידה שעמדה לפני היתה לתמרן בפראות ובאופן שיקשה על הטייסים המצרים לכוון ולפגוע בנו, וכך עשיתי. הבטנו לאחור, ובכל פעם שאחד המיגים התיישר מאחורינו בניסיון לירות בנו פניתי בחריפות לצדדים, למעלה ולמטה ככל שמגבלות המסוק הכבד איפשרו.

לאחר 2-3 סבבים כאלה, הצטרפה ל'חגיגה' רביעיית מיגים נוספת. כעת נלחמנו מול 8 מיגים. קראתי בקשר למטוסי קרב ישראליים שיבואו לעזור, אך אלה לא הגיעו. המכונאי המוטס ירה במקלע המותקן על המסוק לעבר המיגים.

כך נמשך האירוע מספר סבבים נוספים. לבסוף התייאשו הטייסים המצרים, עזבו אותנו לנפשנו ונעלמו. חזרנו לרפידים. משימתנו לא בוצעה, אך לפחות חזרנו בחיים.

מלחמת יום כיפור נמשכה קרוב לשלושה שבועות והיתה הקשה במלחמות ישראל פרט למלחמת העצמאות. עד סוף המלחמה, צה"ל כבש חלק משטחי האויב במצרים ובסוריה. זמן קצר לאחריה נחתמו הסכמי הפסקת אש והטייס צביקה רוזן חזר הביתה 5 שבועות לאחר תום המלחמה בחילופי שבויים יחד עם כל הישראלים שנפלו בשבי המצרי במלחמה. 4 שנים מאוחר יותר ביקר נשיא מצרים בישראל וכעבור שנתיים נוספות נחתם הסכם השלום עם מצרים.

סבא בקורס טייס

הזוית האישית

יעל שני: למדתי מעט על ההיסטוריה של מדינת ישראל ועל מלחמת יום הכיפורים. אני מבקשת לאחל שלא יהיו יותר מלחמות.