מאגר סיפורי מורשת

סבטלנה נולדה בשנת 1950, באורל, כיוון שאביה היה בגלות במחנה שם.

לאחר הלימודים למדה ראיית חשבון ולאחר מכן עבדה בבית חולים ליולדות. אחר כך החליטה לעזוב כמה שיותר רחוק והחליטה להתיישב בצ'וקוטקה, מכיוון שאין לאן ללכת משם. בגיל 22 יצאה לצ'וקוטקה, שם חורף ל-10 חודשים, וקיץ לחודשיים, סתיו וחורף. אמריקה הייתה מעבר למיצר – אלסקה. בצ'וקוטקה הכירה את בעלה, איתו הייתה נשואה 40 שנה. היא עבדה כרואת חשבון בבית חולים. אהבה ללכת לצוד ולדוג, לקטוף פטריות ופירות יער.

סבטלנה אוהבת לכתוב שירה, אבל לא רצתה לבנות על זה קריירה, מכיוון שהיא רק חובבת. לראשונה החלה לכתוב שירה לילדיה. הכל התחיל בכך שבנה התבקש בבית הספר ללמוד פסוק על אביב, אבל הוא שכח מזה ונזכר בשעת ערב מאוחרת. היא החליטה לכתוב פסוק קצר שיהיה קל לבנה לזכור.

הפסוקים הבאים תורגמו על ידי מרוסית לעברית, אז הצליל והחריזה שלהם חסרים.

עדיין חורף בחוץ
כועס לא מוותר
אבל האביב בא אדום
השמש צוחקת
שלג, מסכן, חשך
מצער כזה
והאביב צוחק אחרי
והמים הם כבר הים

ומאוחר יותר היא כתבה את השיר הראשון על החורף:

השלג מסתובב
מסביב לבן
העיר מכוסה בשלג
הסתכל מהחלון, פתאום פתית שלג
דופק לבקר אותנו
טוק טוק

סבטלנה גם שיתפה את השיר שלה על אביה ועל האנשים שאיתם הם חיו באותו כפר:

האבא הכי טוב שלי בעולם
היה יהודי פולני
הוא עזב את אביו ואת אמו
מיהר ללמוד
זה עתה סיימתי (הכשרה) - מלחמה ..
אבל במקום מלחמה - מחנות,
גם לא המקום הכי טוב.
תהילה לבורא, הוא שרד
והוא מצא שם כלה.
נולדתי באורל
היה קשה לחיות שם
ובאזור ההוא היו רק יהודים בודדים!
הרופא הראשי של המחוז - ברדין,
רופא הכפר - סלפטר,
ובכן, השלישי היה - סיטן
שלושה יהודים - שלוש דוגמאות:
הם לא עישנו ולא שתו, והאנשים אהבו את כולם,
כולם היו דוגמאות

ההסטוריה של סבטלנה

הם קנו בית בטריטוריית קרסנודר, וסבטלנה מספרת: אני טיפלתי במשק הבית שלי. בהתחלה הכל היה בסדר, אחר כך התחלתי להתגעגע למשהו, לא רציתי יותר לחיות חיים כאלה. ארזתי כמה דברים לקופסה, שמתי ליד המיטה ואמרתי לבעלי: "אם יום אחד אתה מגיע מהעבודה והארגז הזה לא שם, אז אני כבר לא בבית הזה". חלמתי ללכת למקום שבו אנשים מרגישים רע ולעזור להם. אבל למרות הרצון לעזוב, התייסרתי בספקות, היות והבן שלי הקטן בצבא ואני בכלל לא מוכנה לעזוב אותו עדיין. אבל המחשבה לעזור לאחרים לא יצאה לי מהראש.

למחרת, בבוקר, הלכתי לבית החולים, מסיבה כלשהי באותו רגע החלטתי להתחיל עם זה, וביקשתי מהרופא הראשי שייתן לי עבודה: תן לי לשטוף את הרצפות בינתיים, תמיד לא היו מספיק אחיות. במשך יומיים שטפתי את הרצפות, וביום השלישי הרופא הראשי אמר: "סווטה, כל אחד יכול לשטוף את הרצפה, ואתה בוחר את המחלקה שלך: ניתוח, טיפול או אחר, תעזור לחולים שם בכל דרך שאתה יכול. גם לדבר איתם על אלוהים. הוא ידע שלמדתי את כתבי הקודש ודתות שונות".

למחרת הגיעה סבטלנה למחלקה הטיפולית. טיפלה בכל מי שצריך עזרה, דיברה על אלוהים, נתנה עיסויים, הסירה טפטפות, עשתה כל מה שהמטופלים רצו. והיא אומרת: כשהחלטתי לעלות ארצה, עם הגעתי לארץ, החלטתי להמשיך ולעשות צדקה והקדשתי לכך את חיי.

סבטלנה עבדה בבני ברק בבית אבות באיז'ניץ, שם שכבו בקומה הרביעית החולים הקשים ביותר שלא יכלו ללכת בעצמם. היא טיפלה בהם מ-6 בבוקר עד 8-9 בערב. היא קיבלה 370 שעות עבודה בחודש. הרופאים, פרופסורים, קראו לה חשמלי, כי היא תמיד בתנועה.

הזוית האישית

דריה: היה מעניין להקשיב לסיפור הזה של סבטלנה ולגלות איך היא חיה את חייה.