מאגר סיפורי מורשת

אני משה זכאי סבא של רועי, נולדתי בשנת תש"ז 1947 שנה לפני קום המדינה, בבי"ח הדסה בעיר תל-אביב, ואני גר כיום בקיבוץ טירת צבי ממש ליד רועי נכדי האהוב

נקראתי על שם משה, דוד של אמא שלי, שהיה דוד אהוב מאד. נולדתי בברית המילה של בן דודי מיכה, והיינו חברים טובים. למדנו באותה הכיתה והיינו יחד ב"בני עקיבא". לכל מקום היינו הולכים יחד כמו תאומים. אחי הגדול נקרא אהרון, ולאחותנו הגדולה מאתנו קוראים יעל. (לא מרים למרות שמזכיר את משפחתו של משה רבינו).

גדלתי בעיר ראשון לציון, עיר הבילו"יים. גרנו בתחילה בדירה שכורה, ובגיל ארבע עברנו לדירה משלנו, בשיכון הפועל המזרחי. ההורים שלי היו חברים במפלגת "הפועל המזרחי". גרנו בשכנות לאח של אבא שלי, שהתגורר יחד עם סבא וסבתא שלי.

הבית שבו גדלתי, היה בנוי על עמודים ומתחתיו היה מחסן. לאבא שלי ולאח שלו היה עסק לתיקון מקררים, ובתי קירור קטנים ורדיו, ומאוחר יותר טלוויזיה, כאשר היא הומצאה. במחסן שמתחת לביתנו, היה המנוע של המקרר, ובתוך הבית, למעלה, היה המקרר שאבא שלי והדוד שלי בנו. הם פתחו את הקיר שבין המטבחים, הקיר המשותף לשני הבתים, ושמו שם את המקרר. ומעל המקרר היה עוד פתח בקיר, כדי לבקש כוס קפה, להעביר שקית חלב וכדומה. חיינו ממש ביחד. דוד המים החמים, היה גם משותף לשתי המשפחות, ובהמשך אבא שלי והדוד שלי בנו יחד דוד שמש משותף. זה היה ממש חידוש עולמי באותה תקופה.

בילדותנו שיחקנו הרבה ב"אבני פלא" היום קוראים לזה לגו. מאד אהבנו לשחק בזה. שיחקנו גם בקלפים, ושח מט. שיחקתי נגד בן דודי וגם מול הדוד שלי. כשניצחנו אותו הוא תמיד התרגז,  ומצא סיבות למה זה לא בסדר. שיחקנו הרבה בחצר. חפרנו וטיפלנו בגינה. ברחוב שליד הבית לא היה כביש אלא רק שביל עפר. שיחקנו שם כדורגל ונסענו הרבה באופניים.

מאד אהבתי ללכת לגן ואחר כך, לבית הספר. בית ספר היה שייך לתנועת המזרחי, ושכן במרכז העיר. בהמשך בנו בי"ס חדש בשיכון, ועברנו ללמוד בו. זה היה בתקופת מלחמת סיני, וירדנו הרבה למקלטים מחשש להפצצות. היתה לנו קבוצת כדורגל, ועשינו תחרויות בין בית הספר שלנו, שהיה דתי, לבין בתי הספר החילוניים. אני זוכר שפעם אחת ניצחנו את בית הספר המרכזי בראשון לציון,  שהיה חילוני ואני הכנסתי גול במשחק הזה. היינו גאים מאד בניצחון.

אהבתי מאד ללכת לתנועת בני עקיבא בסניף שנמצא במרכז העיר. בשבת ארגון של בני עקיבא, אבא שלי ודוד שלי הביאו מגבר שהם בנו בעצמם, לאירוע המפקד במוצאי שבת. ביום העצמאות היה מצעד משותף ומפקד לכל תנועות הנוער, ואני זוכר כמה הייתי גאה במגבר וברמקולים שלנו, שהיו שם, ובשותפות של אבא שלי בדבר החשוב הזה. אירחנו במשך השנים, את כל הקומונרים שריכזו את הסניף לארוחות שבת. מאד אהבנו לארח אותם. אני זוכר את המדריכים שלנו שמאד אהבנו. היינו שבט מאד גדול. כשגדלתי ועברתי לחבריא ב', לפעמים מילאתי תפקיד של קומונר, כי לא תמיד היה קומונר בסניף. היינו הולכים בפעולות לטייל בדיונות חול ולגלוש עליהן.

אמא שלי התנדבה בארגון "אמונה" במעברות העולים. אני זוכר שהיא הייתה מטפלת בילדי העולים, ואפילו לפעמים הייתה מביאה אותם אלינו הביתה. אני זוכר ילד בשם קלמנט, שהגיע לגור איתנו בבית לתקופה מסוימת.

סבא שלנו עבד במפעל בירה "נשר" והיה מקבל כל חודש ארגז עם בירה שחורה. אהבנו מאוד לשתות בעיקר בשבת, או אחרי העבודה בגינה. עד היום אני מאד אוהב בירה שחורה.

בחופשים הייתי עובד כמדריך בקייטנות קיץ, והייתי מקבל תמיד את קבוצת הילדים השובבים ביותר. מאד אהבתי אותם, והשקעתי הרבה בפעילויות שלהם. בכסף שהרווחתי קניתי מכונת גילוח ועוד דברים.

הילדות שלי הייתה נעימה מאוד. אני ובן דודי מאד נהנינו מהילדות. בראשון לציון, היה מפעל לגלידות. בגלל שההורים שלנו עסקו בתחזוקת חדרי קירור ומקררים, הם עזרו בהקמת המפעל ובתחזוקה שלו. לבעל המפעל היה קיוסק בגן המושבה, והוא היה נותן לנו כל פעם קרטיבים וגלידות. בשבתות אבא והדוד הביאו חבילה גדולה עם גלידה, ושמרו במקפיא בבית. אכלנו הרבה גלידות. אבי והדוד שלי גם היו מקרינים סרטים בקולנוע של ראשון לציון. בבית קולנוע קייצי על הגג, מעל העסק של המשפחה במרכז העיר. וגם בבית קולנוע נוסף במזרח העיר. היינו יכולים לקבל כרטיסי קולנוע לכל הסרטים שהוקרנו בקולנוע. היינו ממש ברי מזל. גם גלידה וגם קולנוע חופשי. אני זוכר שבמוצאי שבת אחרי הבדלה בסניף, היינו הולכים לקולנוע, שהיה ממש ליד סניף "בני עקיבא", ונכנסים לחלק השני של הסרט, בדיוק כשהחליפו לגלגל השני במסרטה. ואחרי שנגמר, נשארנו להקרנה השנייה וצפינו בחלק הראשון שהוקרן. כך היינו צופים בסרטים. מהסוף להתחלה. ועדיין מספיקים לחזור מוקדם הביתה.

תמיד הייתה מכונית בבית. זה היה הכרחי לעבודה של אבא ודוד שלי, כדי להעביר מקררים לתיקון בבית המלאכה שלהם. הייתה לי ילדות מאד מעניינת ומאושרת.

היכרות וחתונה

הכרתי את מנוחה אשתי, כשהייתי  רכז הגרעין שלה בנח"ל בקיבוץ טירת צבי. מכל הבנות בגרעין, עם סבתא התווכחתי הכי הרבה, כי היא הייתה נציגת הגרעין מול הרכז. היא תמיד התלוננה, שלא הגיעו להיאחזות הנח"ל גבינות ועוד ציוד שחסר. ביום העצמאות לקראת השחרור שלה מהצבא, הזמנתי אותה לטיול בגלבוע, ושם הצעתי לה נישואים. זו הייתה פעם ראשונה שסבתא לא התווכחה איתי והסכימה. התחתנו בי"ח בחשוון 1972 ונשארנו לגור בקיבוץ. שנה אחרי החתונה נולד בננו הבכור יובב.  נלחמתי אז במלחמת יום כיפור ובקושי הצלחתי  להגיע לברית של יובב. אחרי שנה נולדה לנו נרית. אחרי חמש שנים נולדה ציפי, שהיא אמא של רועי. ואחריה נולדה גני ובהמשך תמרה. יש לי משפחה רחבה ולרועי הרבה דודים ובני דודים.

בתמונה סבא משה עם סבתא מנוחה בחתונתם. 

היום אני עובד בענף התמרים בקיבוץ. יש לי מחפרון ואני אחראי על נטיעות תמרים, ועבודות עם המחפרון. אבל יש לי עוד כישרונות רבים כמו בנייה, פיסול וציור.

רועי מספר על סבא שלו:

יש לי סבא רב פעלים שיודע לתקן כמעט כל דבר. הוא גם מחלק סוכריות לילדים בבית כנסת. וגם עוזר לכולם. לקראת יום העצמאות, סבא שלי אחראי על תליית דגלי ישראל בכל רחבי הקיבוץ, ובבית הכנסת הוא תולה שני דגלים ענקיים. גם לקראת שבועות סבא אחראי על קישוט בית הכנסת בטירת צבי בירק. סבא שלי יצירתי מאד. כל חג סוכות הוא בונה סוכה ענקית מחבילות קש, שנחשבת כיום לסוכה הכבדה בעולם. משקלה כ- 9.5 טון.  סבא בנה גם דגם מדויק מאד של ה"טירה" – בית מבוץ שהיה הבניין הראשון בהקמת הקיבוץ. כשסיימתי את הגן, סבא בנה לחצר של הגן רכבת מגזעים של עצי תמר. ובקיצור אני שמח שיש לי את סבא זכאי.

סוכה העשויה מחבילות קש שמשה זכאי בונה כל שנה. 

הזווית האישית

סבא זכאי: הפגישה עם נכדי האהוב, והאפשרות לספר לו על היסטוריית המשפחה הייתה חוויה טובה ומשמעותית. שמחתי להיות חלק מהפרויקט. אני חושב שעדיף לקיים את הראיונות עם הכוונה אישית, במפגשים אישיים של הילד עם הסבא. אני מציע לקיים מפגש משותף, לאחר סיום כתיבת העבודות על מנת לשתף בתוצאות.

רועי: שמחתי להיפגש עם סבא שלי, ולשמוע את הסיפור שלו. איזה כיף שיש לי סבא כזה.