מאגר סיפורי מורשת

שמי גבריאל, קראו לי בשם הזה כי רצו להזכיר את סבא שלי, נולדתי ברוסיה. בבית בו גדלתי היה חדר אחד, מטבח קטן, אמבטיה ושירותים. את הכביסה כיבסו בגיגיות ביד.

להורים שלי קראו רבקה ויצחק. יש לי אח אחד בשם שלמה זלמן. אמי הייתה עקרת בית, את אבי לא הכרתי כי נפטר.

בתור ילדים היינו אוכלים מאכלים של עדות אשכנז. בשבתות אכלנו דג ממולא, מרק עם כיסונים או חמין. המאכל שהכי אהבתי ואכלתי היה שניצל, פירה ופתיתים. גרנו בשכונה יהודית, המפגש של היהודים היה בדרך כלל בבית כנסת ובבתי החברים. החברים שלי היו ילדי בית הספר וילדי השכונה, בשעות הפנאי שיחקנו במשחקים כמו מחבואים, כדורגל, גולות וחמש אבנים.

למדתי בבית הספר דוד ילין, למדנו חשבון, תורה, עברית וגאוגרפיה. השיעורים האהובים עליי היו התעמלות, חקלאות, חשבון והנדסה. היחסים עם המורים היו טובים, כיבדנו אותם והיינו קשובים אליהם מאוד. אהבתי מספר מורים, היחיד שאני זוכר במיוחד זה המורה להתעמלות. היינו מבלים במסיבות בבתים של חברים, בטיולים בארץ ישראל. כנער הייתי בתנועת נוער בית"ר שהייתה קרובה לביתי ולליבי עד היום.

בשנות ה-20 לחיי שמענו מוסיקה ישראלית, אלביס פרסלי, פול אנקה רקדנו ריקודי עם, הורה וריקודים סלונים. הזמרות המפורסמות אז היו יפה ירקוני, שושנה דמארי, הזמרים בני ברמן, אריק לביא, אריק איינשטיין, יהורם גאון. בזמני היה רק טלפון ביתי או ציבורי ואסימונים. היינו שולחים מכתבים וגלויות בדואר.

הכרתי את אשתי על ספסל בדיזינגוף. סבתא ישבה ועישנה סיגריה, ואני הגעתי וביקשתי סיגריה ומאז אנחנו ביחד. השנה חגגנו 53 שנים ביחד. יש לנו שלושה ילדים יוספה, רחל ואיציק, ועשרה נכדים כולנו גרים בחולון ופתח תקוה.

ביום חתונתנו

עלינו לארץ ישראל בשנת 1949, היינו ציונים ורצינו לחיות בארץ ישראל. הגענו באונייה "עצמאות". ההורים סבלו מאוד וזה היה מסע לא פשוט. הועברנו ישר למעברה וגרנו באוהלים.

למדתי את השפה בבית הספר, ומסביבתנו הקרובה, כי בזמן שלנו לא היו אולפן. התחושות כעולים חדשים היו קשות, אבל הסביבה והאנשים שהיו איתנו היו נחמדים מאוד והעברנו את הימים בכיף. הדבר הכי מרגש היה שהעבירו אותנו לכפר אזור, קיבלנו דירה קטנה ולא היינו צריכים לישון בקור. סוף סוף היה לנו בית. בזמן הכרזת המדינה הייתי ילד ואני לא זוכר את הכול. אבל ההורים היו מאוד מרוגשים והשמחה הייתה גדולה. אבא של סבתא קיבל מיד עבודה ולא היה צריך לחכות לתרומות וחסדים.

גלגולו של חפץ

סבא רבא של אימא שלי, יצחק, אשר נולד בפולין, הוא הביא עימו מאגודה שקראו לה ג׳וינט קערת פסח. הוא הביא אותה לארץ ישראל והקערה הזאת עברה מאם לאם, מי שהייתה מתחתנת ראשונה הייתה מקבלת את הקערה, היום היא אצל סבתא שלי ברכה. קערת הפסח שסבא רבא הביא עמו הינה מרהיבה ביופיה ומשלבת איורים בצבעים שונים ועזים המסמלים גם את חג הפסח וגם את ארץ מולדתם. סבתי ספרה לי כי סבי יצחק, בכל חג פסח היה מאחד את כל משפחתנו סביב שולחן החג ומספר את סיפורה של הקערה ועד כמה חג הפסח והקערה הביאו עימם תחושה של ליכוד המשפחה. תחושה של הרגשה מאוחדת של ביחד והעצימה את הקשרים והחוויות המשפחתיים.

לזכותינו יאמר שמשפחתי עד היום ממשיכה את המסורת של חג הפסח ומעבירה עימה את הקערה המסמלת את ה״ביחד״, וגם אני נוטל חלק ממסורת זו וממנהג זה.

כולי תקווה שיום יבוא, וגם אנחנו נירש את קערת הפסח הסנטימנטלית ביום חתונתנו. כך נצליח גם אנחנו לשמר את המסורת שהעביר סבא רבא יצחק ז״ל, ויוריש אותה מדור לדור ואנו נעביר אותה לדור הבא.

קערת הפסח העוברת מדור לדור

הזוית האישית

אדיר הנכד המתעד: נהניתי מאוד מהתכנית, כל שבוע רק חיכיתי לקבל ראיון חדש מסבא, נהניתי לראיין את סבא ולשמוע על חייו.