מאגר סיפורי מורשת

סבת מצד אבי, זיוה כהן, נולדה בתאריך 31.3.1947 וגדלה כבת יחידה בעיר בליבה בפולין. באזור זה נאספו יהודים שברחו אחרי מלחמת העולם השנייה מכל העולם, כולל אמה, שלא מצאה איש מבני משפחתה.

בילדותה סבתא למדה עד כיתה ד' בבית ספר יהודי. בסוף כל שנה היו עורכים טקס קבלת תעודות, המצטיינים קיבלו ספר, עלו לבמה ולחצו ידיים של המורים והמנהלות. סבתי עלתה ארצה בשנת 1953 עם חברים שלה (שאיתם איבדה את הקשר). את הדרך היא עשתה ברכבת ובשיט באונייה במסע שנמשך כחמישה ימים.

סבתא והוריה חוגגים את 1 במאי

חייה של סבתא בארץ

מילדותה סבתא זוכרת שהייתה מתנדבת בשם חנה שלימדה אותה ועוד שלושה תלמידים לדבר/ לקרוא ולכתוב בעברית. זה סייע לקליטתה בארץ והיא זוכרת את העזרה הזו עד היום.

כשהייתה סבתא ילדה, נהגה לאסוף בולים מארצות שונות, הבולים נשמרו עד היום. בנוסף, אהבה להתכתב עם ילדה מקנדה, הן שיתפו אחת את השנייה בחוויות שעברו ובנוסף הן שלחו מתנות אחת לשנייה. חלום ילדותה של סבתי היה להיות מורה. לאחר שחרורה מהצבא, החלה לעבוד ומאז לא הפסיקה עד לפנסיה.

אירוע שקרה לסבתי בעבודה

אחת מעבודות בהן עבדה סבתא הייתה במשרד הפנים. באחד הימים הגיעו לדלפק שלה שתי נשים שבאו להחליף כתובת. אחת הנשים הייתה מאוד מבוגרת ולפי שמות הוריה ושמה, הפרטים תאמו לשם אחותה הצעירה של אמה. הניסיון לברר האם זו אכן אחותה של אמה של סבתא לא צלחו, מכיוון שאמה נפטרה כבר ולא הייתה לדרך לברר אם זה צירוף מקרים או אחת מהאחיות שאמה חיפשה אחרי המלחמה.

כיום סבתי גמלאית, מתנדבת בעמותת "ידיד לחינוך" ועוזרת לתלמידים בלימודים והעשרה.

הזוית האישית

סתיו: אני וסבתי הרגשנו בזמן כתיבתנו יחד את הסיפור שמחה, גאווה ורצון לעוד.