מאגר סיפורי מורשת

הסיפור נכתב במסגרת פרויקט חונכות פר"ח בגליל תחתון. הפרויקט בשיתוף פר"ח, מפעל הפיס, מרכז צעירים ואגף החינוך של מועצה אזורית הגליל התחתון.

שמי יאיר בימבי, נולדתי בשנת 1944 במושב הזורעים. בבית הספר היסודי, למדתי בבית ספר במושב הזורעים, ובהמשך עברתי לבית ספר בלביא, שם הייתי עד כיתה ח'.

חוויות שזכורות לי מהילדות

כשהייתי בכיתה ב', הילדים בכיתה ד' עשו שביתה, לא למדו וברחו לכיוון יבניאל. אנחנו בתור הילדים הקטנים שלמדו מהגדולים, הלכנו בעקבותיהם וברחנו ליער, לא ברור לי למה, אך כנראה תוצאה של שובבות ילדים שהייתה לי בתקופה זו.

אני זוכר שבאחד מימי העצמאות מזכיר המושב הבטיח שיארגן לנו, ילדי המושב, טיול. והא הפר הבטחה זאת. באותו שבוע היה יוזמה של חברי המושב להכין עוגות לטובת הטקס ואנחנו התנדבנו לאסוף אותם מהבתים. אחרי האיסוף של העוגות באנו למזכיר המושב עם תנאי, אמרנו לו שאם הוא רוצה את העוגות הוא חייב לארגן לנו את הטיול שהבטיח לנו. וכך היה.

בעשור למדינת ישראל, בשנת 1958 הייתי אז בן 14, הייתה לי סייחה שהייתי רוכב איתה בשדות. באחת הפעמים שדהרתי איתה בשדה, הסייחה נתקלה באבן ועפתי ממנה. בעקבות כך, קיבלתי זעזוע מוח ואמי לקחה אותי לבית חולים, שם הייתי מחוסר הכרה במשך כיומיים. בהמשך, הזעזוע השפיע לי על הזיכרון לכמה ימים עד כדי כך שלא זיהיתי את אמי ורק לאחר כמה ימים חזרתי לעצמי.

אשתי נחמי

הכרתי את אשתי מגיל קטן, גדלנו יחד במושב הזורעים, מגיל יסודי התאהבתי בה, שמתי עליה עין בכיתה ג', כשהיא הייתה בכיתה ב'. שלחתי חבר שלי שיבדוק איתה אם היא רוצה להיות חברה שלי, התביישתי ללכת בעצמי, והיא כמובן נענתה בחיוב. החברות המשיכה לגיל תיכון, ונמשכה לחתונה ועד היום. החג שאני אוהב לחגוג עם משפחתי הוא ט"ו בשבט, בחג זה אשתי נחמי עורכת את השולחן בכל טוב, ואנו מזמינים אלינו את המשפחה.

חוויה שזכורה לי מתקופת הקורונה, כאשר כל הארץ הייתה בסגר – הבן שלנו, רונן שגר בעפולה לא יכול היה לקנות לעצמו אוכל בגלל הסגר, אז אשתי בישלה לו סירים ורצינו לנסוע ולהביא לו אותם. במהלך הנסיעה עצר אותנו שוטר כי הפרנו את הסגר, הסברנו לו את הסיטואציה ואחרי ויכוח במטרה להסביר לו את הסיטואציה ואת המטרה של הנסיעה הוא נתן לנו להמשיך בדרכנו לרונן.

צבא ומלחמות ישראל

בשנת 1962 התגייסתי לצבא לגרעין הנח"ל עזרא, של החרדים. היה לי חבר טוב שלמד איתי ומשך אותי איתו לגרעין זה. ייעוד גרעין הנח"ל בזמנו היה הקמת יישובים וערים, ביניהם הקמנו את ההיאחזות בכורזים. בהמשך שירותי הצבאי יצאתי לקורס פיקוד ובכך יצאתי מגרעין זה.

השתחררתי מהצבא בשנת 1965, וכעבור שנה התחתנתי עם אשתי נחמי. כשפרצה מלחמת ששת הימים, שירתי בצנחנים. המצרים סגרו את המעברים ופינו את האו"ם מסיני. בישראל יצאו לגיוס נרחב של מילואימניקים, אך אותנו בהתחלה לא גייסו, חשבנו לעצמנו שאם יגייסו אותנו זה כנראה סימן שהמלחמה מתעצמת, ואז הגיע גם הגיוס שלנו. באותה תקופה, היו נערים שצבעו את הפנסים של המכוניות כדי להחשיך לגמרי את מקומות המגורים בלילות במטרה שהאויב לא יזהה אותו באוויר ויתקוף. בהמשך הלחימה הביאו אותנו לפרדסים של יבניאל, ובגלל הקרבה למקום מגוריי אפשרו לי לבקר בביתי. הגעתי הביתה להורים שלי, שהיתי שם, וכשהייתי צריך לחזור ללחימה אבא שלי הקפיץ אותי לפרדס עם הטרקטור.

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום כיפור. הייתי באותו הזמן בבית הכנסת במושב הזורעים, אף אחד לא הבין מה קורה, הייתה הפתעה גמורה. אחי, יואל ז"ל, היה הראשון שבאו לקרוא לו להתגייס. ברגע שקלטו שפרצה מלחמה מיד היה גיוס נרחב ואותי הקפיצו לחורשת טל, משם היינו צריכים לעלות להליקופטרים שלקחו אותנו לחרמון. אני הייתי בתגבורת. לפנות בוקר אמרו לנו שאנחנו צריכים לעלות עם רכבים למוצב העליון בחרמון, תוך כדי משימה זו התקיפו אותנו מטוסים סורים, ובמקביל גולני כבשו את המוצב העליון. אני זוכר שלקראת הצהרים הרב גורן, שהיה אז הרב הראשי של תל אביב, הגיע אלינו למוצב וחילק לחיילים ספר תהילים קטן, ספר תהילים זה שמור אצלי עד היום, ומשמש בעיקר את אשתי בתפילה.

כיום

כיום, העיסוק שלי הוא בחקלאות. אני עובד של המושב, ובאחריותי מטע של מנגו ובעבר היה לי גם מטע זיתים. אני עוסק בתחום זה שנים רבות, במהלכם עסקתי גם בעקירה ונטיעה מחדש של מטעים ופרדסים בשדות המושב.

החלום שלי כיום הוא שהמלחמה תגמר, ושנמגר את כל הרוע מסביבנו. שיבוא שלום שמושב הזורעים ימשיך להתפתח: עם ישראל חזק, לאורך כל הדורות. מיציאת מצרים ועד היום היינו עם חזק. וקיבלנו ארץ נהדרת, אנחנו צריכים להעביר את הלאה לדורות הבאים. ונעביר. ארץ נהדרת.

הזוית האישית

שירה המתעדת: החוויה מתכנית הקשר הרב דורי ומהעבודה יחד הייתה מרתקת: היה מעניין לשמוע את הסיפור האישי שלו מהעבר. המפגשים היו חווייתיים, הייתה אווירה מהנה והיה מעניין להיפגש באופן אישי. זו הייתה חוויה מיוחדת להכיר לעומק אדם מאזור מגוריי שלקח חלק מההיסטוריה של ההעם היהודי. אני מאחלת לדור שלנו כיום לקחת השראה מהרוח ומתחושת השליחות של הדורות הקודמים.