מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

קורות משפחת מלס

אני וסבתי כשהייתי תינוקת
סבא וסבתא עם בנותיהן
האחריות שבמשפחה וילדים

שמי נועה שחם. אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתי, רבקה מלס. יחד אנו מתעדות את סיפור החיים של סבתא וסבא אפרים (פויו).

סבתי מספרת: "זה היה יום שישי בשנת 1953, נסעתי לתרשיחא ושם ראיתי את סבא, שבאותו יום הגיע ממושב חוסן. הוא ראה אותי ואני הסתכלתי מחלון של חנות כלשהי. באותו זמן ומקום היו שם קרובי משפחה שלי, והוא שאל אותם: "מי זו הבחורה היפה הזו והאם אפשר לדבר איתה?" היינו שנינו משוחררי צה"ל. לאחר ששאל את קרובי משפחתי, הוא ניגש אליי ושאל אותי אם אני רוצה ללכת לסרט איתו ויצאנו יחד חצי שנה, לאחר מכן נישאנו.

היו לנו תקופות מאוד קשות כי מבחינה כלכלית היה מאוד קשה. אני בדיוק אחרי שנה וחצי ילדתי את בתנו הבחורה אסתר. זו הייתה תקופה קשה כי לא היו לי הורים בארץ, אמי נפטרה ואבי היה ברומניה כי לא הרשו לו לצאת. בתור אימא צעירה ובלי סבתא לאסתר, קלטתי מהר מאוד את האחריות, אני זוכרת עד היום את האחות שהגיעה לביתי בתשלום של לירה וחצי (שכיום זה 1500 שקל) והסבירה לי איך לרחוץ את התינוקת. כעבור כמה שנים נולדו לנו עוד שלוש בנות, שהפכו לנשים יפות ומשכילות עם תפקידים בכירים."

המשפחה הצעירה

תמונה 1

סבתי מאוד גאה בזה שלה ולסבא יש ארבע בנות, 11 נכדים ו- 14 נינים, ובמיוחד היא גאה בזה שהיא גרה באותו בניין עם החתן והבת שלה, כך שהיא רואה אותנו כל יום (אני נועה,אחותי ואחי) ובמיוחד במיוחד – שנועל'ה כל ערב באה לראות אותם.

וזו הזווית של סבא בעניין, סבא מספר: "באותה תקופה השתחררתי מהצבא וכמו כל צעיר רווק הסתובבתי בכל מיני מקומות ולא עבדתי אלא עזרתי להוריי שגרו במושב חוסן. ביום שישי ההוא בשנת 1953 נסעתי מחוסן לתרשיחא, זה היה כפר ערבי מעורב, שם היה מקום הבילוי של האזור ובין היתר היה גם קולנוע. שם פגשתי נערה בגילי וחשבתי שהיא מאוד יפה, התחלתי לשאול אותה כל מני שאלות והתברר לי שגם היא, כמוני, השתחררה מהצבא לא מזמן. שאלתי אותה אם אני יכול להיות בקשר איתה ומאז התחלנו להיפגש. כעבור חצי שנה של היכרות התחתנו.

כשאסתר נולדה הרגשתי שינוי בחיים, אחריות ושאני לא הילד הרווק שהיה עם בנות, אלא אבא ובעל לאישה יפה ולילדה יפהפיה. המצב הכלכלי לא היה טוב ועבדתי בכל מיני עבודות קשות מאוד, לא פסלתי שום עבודה שהזדמנה לי ושרק תיהיה פרנסה בבית. גרנו בדירת חדר עם דוש (כלומר, תנאים ירודים) עד שבמזל המצב השתנה והתקבלתי לחברת החשמל. משם והלאה השתפר המצב הכלכלי היות והייתה לי עבודה קבועה ושם גם התקדמתי בתפקידים במהלך 41 שנה, עד שיצאתי לפנסיה. כיום אני סבא גאה ל11 נכדים ו-14 נינים.

אני מאוד שמח שהגעתי עד היום ושנכדיי וניניי מגיעים ומשמחים אותנו."

סבא וסבתא כיום 

תמונה 2

הזוית האישית

נועה הנכדה המתעדת: למדתי הרבה על איך להתמודד עם דברים קשים שיהיו לי בחיים, ואיך להסתכל על הכל בפרפורציות בחיים. אלו מסרים שלא אשכח לעולם.

מילון

ציפקי פייאר
נערה פלפלית

לירה ישראלית
לירה ישראלית (בקיצור: ל"י) הייתה המטבע הרשמי של מדינת ישראל בין השנים 1952–1980. עד 1954 היא הונפקה כשטר על ידי בנק לאומי לישראל, אשר היה אז בבעלות הסוכנות היהודית. לאחר הקמת בנק ישראל ב-1954, הועברה הנפקתה אליו. ב-1980 חדלה הנפקתה עקב החלפתה בשקל. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”ההבדל בגילאים שלנו לא השפיע על הזוגיות שלנו“

”כשאסתר נולדה הרגשתי שינוי בחיים, אחריות, ושאני לא הילד הרווק שהיה עם בנות, אלא אבא ובעל, לא פסלתי שום עבודה שהזדמנה לי ושרק תיהיה פרנסה בבית“

הקשר הרב דורי