מאגר סיפורי מורשת

זיכרון חורף

שלג בבודפשט

סבא יעקב בן-גד נולד בשנת 1951 במושבה גן-יבנה, הוא למד בבית הספר היסודי בגן-יבנה ובבית הספר התיכון בגדרה. בשנת 1969 התגייס לסיירת צנחנים. בשנת 1972 התגייס למערכת הביטחון. במסגרת עבודתו יצא לשליחות של שנתיים בשגרירות ישראל בבודפשט בירת הונגריה, עם המשפחה.

בשנת 1994 סבא התמנה לקצין הביטחון של השגרירות ושכר בית סמוך לשגרירות, ואיתו גרו סבתא פרח, אבא רע, מעיין, גיא ושחורי הכלב של המשפחה.

סבא יעקב מספר

"זכורים לי מספר סיפורים הקשורים בשלג. הייתה לנו חצר גדולה בסמוך לבית, שהייתה מתכסה בשלג. נהגנו לשחרר את שחורי, הכלב, שאהב לרוץ בחצר ולהתגלגל בשלג, ואז לקום ולהתנער ולהעיף על כולנו פתיתי שלג.

זיכרון נוסף הוא הקושי לנהוג בכבישים התלולים באזור בו גרנו, שהתכסו בשלג ובכפור. על מנת שהמכונית לא תחליק נהגנו לשים שרשראות מתכת על הגלגלים.

העירייה נהגה לפזר מלח בכבישים כדי להמיס את השלג, וכל תושב היה חייב לפנות את השלג מפתח ביתו ועד הכביש, וכן את המדרכה הסמוכה לביתו. פינויי השלג נעשה באמצעות את חפירה שטוח.

בבוקר חלונות הרכב היו מכוסים בכפור, כמו שכבת זכוכית נוספת. היינו מתניעים את הרכב ומחכים שיתחמם ובאמצעות כלי מפלסטיק מסירים את שכבת הכפור מחלונות הרכב".

עליית המשפחה לארץ

סבי, אב אבי, היה אהרון פולישוק. למעשה שם המשפחה היה סיגליצקי, אך בשל גיוס הצעירים לצבא הצאר הרוסי, היהודים נתנו לכל ילד שם משפחה אחר.

אהרון נולד בעיר קישינב, ממנה עלה ארצה בשנת 1905, באותן שנים בהן עלו לארץ בן-גוריון וחבריו. אהרון הצטרף לכיבוש העבודה העברית, ויצא לסלול כבישים ולבנות חביות של יין ביקב של ראשון לציון.

את רעייתו גולדה-זהבה לבית בירגר הוא הכיר בשידוך. היא נולדה ביפו להורים שעלו משטחה של רומניה, עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. בנו את ביתם בשכונת נווה צדק / נווה שלום, שהייתה אז בשטח הסמוך ליפו. בעת חפירת בור ביוב לביתם, נפלו קירות הבור וקברו למוות את הפועל הערבי. האב מת מרוב בהלה, מחשש לנקמה מצד השכנים הערבים, והותיר אלמנה עם שלוש בנות.

בבית הזה המשיכה לגור סבתי זהבה לאחר נישואיה, וכאן גידלה את ילדיה, ולכאן הגענו כילדים קטנים. אל הבית שממנו ניתן ללכת ברגל לים, או לשוק.

סבי עלה כאמור משטחי רוסיה הגדולה, ולכן המשפחה הייתה בעלת נתינות / אזרחות רוסית. אך בארץ שלטו באותה תקופה העות'מאניים / התורכים. לכן כאשר פרצה מלחמה בין הרוסים לעות'מאניים, כשגורשו תושבי תל אביב (בעלי נתינות רוסית) מבתיהם, וחלקם ובהם סבי אהרון ובני ביתו, הם גורשו למצרים. שם שהו עד תום המלחמה והחזרתם ארצה.

אבי משה נולד בתל אביב, בשנת 1921, בעת הפרעות בארץ מצד הערבים. בשל המצב, ובשל העדר מיילדת עבריה בגבול יפו, עברה סבתי למשך חודש למושבה עקיר, אל בית אחותה, שהייתה נשואה לבן משפחת ארקין (מהמתיישבים הראשונים במושבה עקרון, היא מזכרת בתייה). שם נולד אבי, וכך נרשם בתעודת הלידה שלו.

סבי, אב אמי, עקיבא שיסקובסקי נולד בפולין, במלחמת העולם הראשונה נלקח בשבי ע"י הרוסים, והועבר למחנה עבודה בסיביר. עם שחרורו, הוא התחתן עם סבתי שרה לבית אפל, שלהוריה היה בית חרושת לנעלים בוורשה.

סבי החליט לעלות ארצה כחלוץ. בתאריך 6 בספטמבר 1921. הוא הגיע ארצה באונייה הרומנית קמפידוליה, שהורידה את העולים בנמל יפו.

רשימת נסעי האונייה (ראה שורה 16 בטופס)

הוא קנה שטחי אדמה בתל אביב הצעירה ובחולות חולון. בנה את ביתו ברחוב עמק יזרעאל, לשם הביא מפולין את רעייתו (למרות התנגדות בני משפחתה). בבית זה הקים לעצמו סנדלריה צנועה, ממנה התפרנס בבניית נעליים ובתיקון נעלים.

 סנדלרייה – ציור של סנדלר שצויר על ידי סבא יעקב

כאן גם נולדה אמי מינה בשנת 1925, וכאן גם התחתנה וילדה את אחותי הבכורה תלמה. לאחר שנולדה הם עברו למושבה גן-יבנה, בה נולדתי וגדלתי, ובה נולדו שתי אחיותי.

התחביבים של סבא יעקב

לסבא שלי היו כמה תחביבים ובהם ריצה למרחקים, רכיבה על אופני שטח. כיום הוא שוחה. סבא מצייר בצבעי שמן, מפסל וגם מצייר על כלים מקרמיקה. הוא הכין לכל המשפחה קעריות למרק (מרקיות) כשלכל אחד ציור לפי בקשתו.

קערית למרק שלי שסבא הכין וצייר עבורי

הזוית האישית

מתן: נהנתי לעשות את העבודה עם סבא ולשמוע ממנו סיפורי חיים.

סבא יעקב: שמחתי להיפגש בביה"ס עם נכדי ולשתף אותו בחוויות וזיכרונות.