מאגר סיפורי מורשת

שמי חנה, אני נקראת כך על שם סבתי, אם אמי. השם מבטא חן וגם חכמת נסתר של השם. כינויי הוא חנה'לה. שם המשפחה מלמד. השם מקורי ויש להניח כי משפחתו של בעלי ז"ל, היו מלמדים. שם משפחתי לפני הנישואין, אוברלנדר. משמעותו מעל לארץ ואכן בשוויץ, יש חבל ארץ הררי בשם אוברלנדר. ראיתי את השלט בתחנת רכבת בז'נבה.

נולדתי בבית החולים "הדסה" בתל-אביב (שכבר אינו קיים היום). נולדתי ביום 04.02.1952, ח' בשבט. הוריי, דרייזל ויצחק, היו ניצולי שואה. לאבי הייתה אישה ושני ילדים: ישראל ורנה, שנרצחו בשואה, וכשנולדתי אבי היה בן 50 ואמי (אשתו השנייה) בת 42. אני בת יחידה ותמיד קינאתי בחברותיי, שהיו להם עוד אחים ואחיות. הוריי עלו ארצה לאחר נדודים מפולין, לאוסטריה ולאיטליה באונייה "טטי" ב-4.10.1948 והתגוררו ביפו.

ילדות

נולדתי ביפו, בבית ערבי, שננטש על ידי יושביו. בבית הייתה מבואה גדולה וממנה התפצלו שלושה חדרים. בכל חדר התגוררה משפחה אחרת שגם הם היו ניצולי שואה. היו לנו מטבח ושירותים משותפים וכך חיו המשפחות עד שנת 1968. בחצר היה לול תרנגולות ואווזים ומסביב פרדסים שמהם הגיעו אלינו נחשים. בהיותי בת 6, עברנו לדירה בבת ים ונשארנו בקשר עם המשפחות איתן התגוררנו עד היום – משפחתה של אלעזרה שור, שהייתה הגננת שלי ומוטי איש-שלום (פרידמן). הייתי ילדה שפינקו ודאגו לה עד מאוד והיו לי צעצועים רבים.

תחביבים ומנהגי ילדות

אני אוהבת עבודות יד, כגון הכנת תכשיטים מחרוזים וכן אוהבת לצייר. בילדות אהבתי עוגות, שאפתה אמי וכן מאכלים כחמין.

אני זוכרת שירים של חגי ישראל שנלמדו בגן הילדים וכן שיר עצוב בשפת היידיש שנהגה לשיר לי אמי. את השירים נוהגים לשיר גם היום ואני זוכרת את המילים. נהגנו לשחק קלאס, דג מלוח, קפיצה בחבל, הולה הופ ומשחקי קופסה, משחקים המוכרים לילדים גם היום, אף שהיום הילדים מעדיפים משחקי מחשב.

למדתי בגן ילדים ביפו ועד היום אני בקשר עם הגננת שלי, אלעזרה שור שפנייר, שהיום היא בת 92 ואני מבקרת אותה מדי שבת. למדתי בבית הספר "גאולים" בבת-ים, שם הכרתי את חברתי עידית שנפטרה ב-2022. למדתי בתיכון עירוני ב' "רמות" בבת-ים. למדתי עיצוב פנים ושרטוט בניין ב"אורט" הרצליה ולאחר מבחן ברשות ההסמכה, התקבלתי כחברה בהסתדרות ההנדסאים.

בגרות

האירוע המשמח הוא שבגיל 17 הכרתי את בעלי, פסח מלמד ז"ל והחתונה נערכה בתום שירותי הצבאי. אירועים עצובים היו למכביר, כיוון שהוריי היו מבוגרים וחולים והיו זמן רב בבתי חולים.

תפקידים ומקומות עבודה

מקום העבודה הראשון שלי, לאחר שירותי הצבאי היה ב"כל-בו שלום" בתל אביב ולאחר חופשת לידת (בני הבכור- רז) עברתי לעבוד בעיריית הרצלייה כמנהלת המדור למידע תכנוני. אהבתי מאוד את עבודתי וממנה פרשתי לפנסיה. הקהל הן המקצועי, הן עובדי העירייה והן אנשים מן השורה, נעזרו בידע המקצועי שלי ועד היום פונים אלי לשאלות הבהרה בנוגע לתכניות בנין עיר של הרצליה.

מנהגים ומסורות, אירועים מיוחדים 

מדי ערב שבת, אנו עורכים קידוש ובחגי ישראל מכינים מאכלים האופייניים  לחג.

האירועים המיוחדים בחיי היו שירותי הצבאי בחיל המודיעין, נישואיי ומות הוריי: אמי נפטרה בהיותי בת 21 ואבי עבר להתגורר אתי ועם בעלי ונפטר בהיותי בת 25. אירועים משמעותיים נוספים – לידת שלושת בני: רז, צחי ואדם, כאשר רק אבי זכה להיות סב לרז בני.

צבא ומלחמות

שירותי הצבאי היה בחיל המודיעין, בקריה בתל אביב. כילדה, חוויתי את מלחמת סיני ב-1957, הייתי בת 5. במלחמת ששת הימים ב-1967, הייתי תלמידת כיתה ט' והאזעקה נשמעה בלכתי לבית הספר. במלחמת יום הכיפורים, בעצם ימי הלחימה, ילדתי את רז, אבא של עומר, ביום 14.10.1973. התחושה בארץ הייתה קשה. המשרדים הציבוריים לא פעלו, כמו טיפת חלב, וכל המדינה הייתה שרויה בהלם. הייתי בארץ גם ביתר המלחמות שפקדו אותנו.

פעילויות מיוחדות

הייתי בטיולים במדינות רבות באירופה: אנגליה, צרפת, גרמניה, איטליה והולנד. ביקרתי בהודו ובסין. הייתי בטיול בארה"ב ולאחרונה ביקרתי במרוקו. היו לי תחביבים רבים: הכנת תכשיטים מחרוזים, ציור, סריגה ורקמה. התפקיד הציבורי שמילאתי היה בעיריית הרצלייה כמנהלת המידע התכנוני באגף מהנדס העיר.

הקמת משפחה

בעלי ז"ל התגורר ליד ביה"ס התיכון בו למדתי וראה אותי ברחוב עם אחות של חבר שלו. כך הכיר אותי. החתונה נערכה כעבור שלוש שנים, עם תום שירותי הצבאי בשנת 1972. הייתי בת עשרים וחצי. החתונה נערכה באולם בחולון. כשרז נולד הייתי בת 22. כשצחי נולד הייתי בת 25 וכשאדם נולד הייתי בת 35.

לימודים ועיסוקים

עיסוקי הראשי במשך 30 שנים היה מסירת מידע תכנוני לציבור בעיריית הרצלייה. סיימתי לימודי עיצוב פנים ושרטוט בניין ונבחנתי ברשות ההסמכה על מנת להיות חברה בהסתדרות ההנדסאים. רציתי ללמוד אדריכלות ואף שלא עסקתי בתכנון, הייתה עבודתי קשורה לתחום. חשוב ללמוד, שכן הלימודים מהווים קרש קפיצה להתקדמות בעבודה ובחיים. בני הבכור, רז, מתגורר בהרצליה, קרוב אלי. צחי, בני האמצעי, מתגורר בארה"ב ואדם בני הצעיר גר בהרצליה.

ילדים/נכדים

יש לי שלושה בנים. לרז, הבכור שני ילדים: גל בן 17 ועומר בת 11 וחצי. הם גרים בסמיכות אלי ולרוב אני הולכת אליהם. לצחי, האמצעי, החי בארה"ב, שתי בנות: דניאל בת 7 ואריאל בת 5 הם מגיעים מדי קיץ, לחודשיים. אדם, בני הצעיר, עדיין אינו נשוי.

מנהגים היום

לאחר יציאתי לגמלאות עברתי בעירייה קורס לטיפול בחולי אלצהיימר, במסגרת התנדבותית. במשך שנתיים, טיפלתי בחמישה חולים, אך היות ושלושה מהם נפטרו והמדריכה העירונית עברה לחו"ל, הקבוצה של המתנדבים התפרקה. כעת, אני שומעת הרצאות ונוסעת לטיולים עם חברות, בארץ ובחו"ל.

הזוית האישית

סבתא חנה: למרות שאני ונכדתי בקשר הדוק, הרי שהתכנית הוסיפה לקרבה בינינו ואני מאחלת לעומר היקרה לי הצלחה בחיים.