מאגר סיפורי מורשת

שמי יוחנן האס, נולדתי בחודש ספטמבר 1939, ביוגוסלביה – היום קרואטיה, כאשר מלחמת העולם השנייה כבר השתוללה בפולין. המשפחה שלי גרה בעיר פוז'גה והייתה בעלת נכסים: בתים, חנויות ואדמות חקלאיות. סגנון החיים היה בורגני, חילוני כנהוג במרכז אירופה דאז.

בשנת 1941 הוריי נשלחו למחנה ריכוז בשם יאסנובץ בקרואטיה עצמה. לצערי, הם לא שבו משם. נשארתי אצל חברים של אבי ואמי – זוג קרואטי נוצרי בשם עמנואל ומנדיצה טבורסקי – אנשים מבוגרים ללא ילדים משל עצמם. בזמן המלחמה פעמיים ברחנו לכפר כאשר גדלה הסכנה שהנאצים הקרואטים יגיעו אלי ויהרגו אותי. ההורים מאמצים, הזוג טבורסקי גידלו אותי כבן שלהם, אבל כל הזמן סיפרו לי על ההורים שלי בתקווה שהם יחזרו מן מחנה הריכוז.

בית ספר יסודי ובית ספר תיכון סיימתי באותה העיר בה נולדתי. באותו זמן למדתי גם פסנתר ואת השפה צרפתית באופן פרטי. בעיר הבירה זאגרב למדתי באוניברסיטה פיזיקה.

בתקופת הלימודים נפטרו הוריי המאמצים. בארץ הם קיבלו הכרה אחרי מותם כחסידי אומות העולם. בשנת 1966 בתום הלימודים באוניברסיטה עליתי לישראל בה חי אח של אמי.

שירותי צבאי: יחידת מילואים ביחידה המשויכת לתעשייה האווירית.

בעת השרות הצבאי

בשנת 1968 התחתנתי עם אסתר, שהייתה סטודנטית לתולדות עם ישראל בחיפה. יש לנו שני בנים: הבכור יובל – אבא של ירדן והצעיר בועז היום עורך דין.

בתמונה: אני ואסתר ביום חתונתינו

מרבית השנים בארץ עבדתי כמהנדס בתעשייה האווירית.

היום אני פנסיונר. לאסתר ולי שבעה נכדים ביניהם ירדן החביבה. אני מתנדב בארגון רוטרי למען הקהילה. בזכות השפות השפות שאני יודע (קרואטית, אנגלית, רוסית, צרפתית וגרמנית) אני פעיל ברוטרי בקשרים בינלאומיים עם המועדונים אחרים בעולם. בנוסף נהנה מתחביבי: קריאה, טיולים ונגינה בפסנתר במיוחד מוזיקה קלאסית. לאחרונה אני עוסק במוזיקה קאמרית עם חבר שמנגן בצ'לו.

שעות הפנאי החביבות שלי הן הבילוי עם הנכדים ובמיוחד עם ירדן, עמה אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי, השנה.

יוחנן הס מספר

הזוית האישית

יוחנן האס: תודה לכל היוזמים והעוסקים בתכנית הקשר הרב דורי.