מאגר סיפורי מורשת

שמי יעקב ארליך. השם של אבי היה אברהם ארליך ושמה של אמי היה זהבה לבית רוזנברג. נולדתי בשנת התש"ד ביום ו' לחודש סיוון (חג שבועות) 28 למאי 1944. גרתי בכפר פינס שבמדינת ישראל. סבי וסבתי מצד אבי היו יצחק וגיטל יעקב, ומצד אמי יעקב ושרה רוזנברג.

מדי שנה אני חוגג את יום הולדתי בלימוד תורה עד מאוחר. מקור השם שלי הוא על שם סבי מצד אמי. שם המשפחה שלי במקור היה ארליך, ולא השתנה. במשפחת הורי אני הרביעי מבין חמישה אחים: עמוס, מיכה, גדעון ושרה. היה לי קשר מצוין עם האחים שלי. אהבנו יחד את ההורים שלנו ואת הכפר, ואחד את השני. כיום הוריי נפטרו וכן גם אחי הבכור.

ילדות 

ילדותי עברה עלי באושר ושמחה. אני זוכר מילדותי את השכנים: משפחת יניבוסקי ומשפחת פירר, שהיו משפחות טובות וחברים טובים. אני זוכר שליד ביתי היה מחסן ביצים, מחסן תערובת, מחלבה, וגם צרכנייה וגן ציבורי. אהבתי בתקופה הזאת ללמוד, לעזור להורים בכרם, לשחק עם חברים, לטייל בכרמים.

מקרה מיוחד שהיה לי בילדותי קרה כשהייתי בן 4: רכבתי על סוס ואחי נתן מכה לסוס, עפתי מהגב של הסוס ונפלתי על החול. הבית בו גדלתי נבנה בשנת תרצ"ד. המיוחד בבית היה, שאירחו בו הרבה ניצולי שואה וחסרי בית. אני זוכר עד היום את השירים של ביאליק ושל רחל המשוררת שאבא שלי היה שר. בביתי היו נפוצים מאכלי עוף, מרק ירקות, דבש, ושמנת שאימא הייתה מכינה. היינו מכינים כל מוצאי שבת שמנת, חמאה וגבינה. בביתנו היה מנהג, על פיו כל שנה היו נפגשים בביתנו הדודים ובני הדודים.

בית ספר יסודי

שמו של בית הספר שלמדתי בו היה "בית הספר העממי כפר פינס". המורים שלימדו אותי היו מורים טובים, אהבנו אותם. למיטב זכרוני, בבית הספר היסודי היה מקרה בו תלמיד התחצף למורה והמורה התרגז נורא. החברים שלי בתקופה זו היו חברים טובים, חלקם חברים עד היום, לרובם אין כבר קשר איתי. נהגתי לשחק מחניים, שוטרים וגנבים ו'דודס' עם החברים מהכפר.

נעורים בית ספר תיכון

בתיכון למדתי בישיבת בני עקיבא, כפר הרואה, שבארץ ישראל. אני זוכר מאותה תקופה את הדרשות של הרב נריה. אהבתי בתיכון לטייל. חבריי הטובים באותה תקופה היו ישככר, יוסי, אברהם, יצחק, נריה, מוטי, ועוד הרבה חברים. יחד היינו מדברים. בחופשים הייתי הולך למחנה בני עקיבא ועוזר להורים במשק. לצערי, בתקופה זו גם נהרג חברי הטוב וגנבו סוס וסוסה שאהבתי מהכפר, והרגו את הכלב ששמר עליהם.

לימודים גבוהים עבודה 

לאחר התיכון למדתי הנדסת מדידות בבית ספר גבוה במשך שנתיים. לדעתי הלימודים חשובים כי הם נותנים מקצוע מצוין לחיים. היום הייתי רוצה להשתלם במקצוע המדידות וללמוד דברים חדשים. בתחילה עבדתי במשך שמונה שנים בשירות המדינה ותרמתי הרבה לבניית שכונות בירושלים, בין השנים תשכ"ח-תשל"ט. אהבתי את עבודת השדה ואת החישובים. לאחר מכן עבדתי שלוש שנים כשמאי קרקעות. היה לי קל בעבודה בגלל שהייתי צעיר וחזק ואהבתי את החישובים. המשכתי לעבוד במדידות ולא הפסקתי עד היום.

שירות צבאי

בצבא שירתי בחיל ההנדסה בתור חבלן, ואחר כך כמודד. רציתי בתפקיד זה משום שלמדתי מדידות לפני שהתגייסתי. אלו היו שנים בונות בחיי במובן שבניתי את האישיות שלי. חבר טוב באותה תקופה היה אלי זמיר.

השתתפתי במהלך שירותי הצבאי במלחמת יום כיפור ובמלחמת ששת הימים. לא אשכח את הבשורה על שחרור ירושלים! הייתי אז בבאר שבע ושמרתי שם. המלחמה שזכורה לי במיוחד היא מלחמת ששת הימים: הפחד הנורא שהיה לפני המלחמה, פחדנו שהערבים ימחקו אותנו, הניצחון הגדול, הנס הגדול, שקרה לנו השאיר רושם אדיר. באותה תקופה בארץ כל הצעירים היו מגויסים וגם אני הייתי מגויס, והיחידה שלנו הייתה רזרבה.

נישואים

הכרתי את אשתי בשנת תשכ"ו כששנינו שירתנו בצבא, בחג סוכות, בתוך הסוכה. התחתנו כשהייתי בן 26 בירושלים והיום אנחנו חיים חיים מאושרים. גרנו בתחילה בירושלים עד שנת תשל"ו, כיום אנחנו גרים בעפרה. נולדו לנו ארבעה ילדים: צור, חנן, אריאל, ואיתמר. אתה, יוחאי, הבן של אריאל.

יש לנו 22 נכדים, כן ירבו, שגרים בשומרון. את הילדים והנכדים אנו פוגשים בחגים, לפעמים בשבתות, בשמחות ובימי עצב. במשפחתנו הנהגנו מנהג בעצמנו, שבו אנו משתדלים בכל יום העצמאות ללכת למושב חדש, ולברך בבית הכנסת ברכת מציב גבול אלמנה. משתתפים בו סבתא ואני והקפדנו עליו כי זה מנהג מתאים ליום העצמאות. אני אוהב את החגים: פורים, שבועות וחנוכה כי אלה חגים שמחים, ויש בהם לימוד תורה. בראש השנה היינו נוהגים לאכול דבש ולא מלח.

הזוית האישית

סבא יעקב: הראיון עם הנכד שלי תרם לי, באופן אישי, להעלאת זיכרונות יפים. מושג שסבא היה רוצה שהנכד יכיר: כיבוד הורים, אהבה ללימודים במיוחד תורה וענפיה, אנגלית, חשבון והתעמלות.

הנכד יוחאי: למדתי הרבה דברים שלא ידעתי עליהם, מהחוויות שסבא סיפר למדתי הרבה על עברו של סבא. תכנית הקשר הרב דורי חשובה כי צריך להכיר את העבר של סבא. כמו כן חשוב להעביר את המידע מדור לדור.