מאגר סיפורי מורשת

שמי הראל אור חן ואני תלמיד כיתה ה'2 בבית הספר ממ"ד בורג במזכרת בתיה. במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי אני מתעד את הסיפור של מלכה אור חן,  סבתי, מצד אבי ודוד אור חן, סבי מצד אבי.

סבתא מלכה מספרת:

שמי מלכה אור חן, בת 68. נולדתי בקיבוץ בארות יצחק. הורי, צבי וחנה בכרך, עזבו את הקיבוץ כאשר הייתי בת ארבע.

בתמונה אני, מדליקה נרות חנוכה בגן הילדים בקיבוץ בארות יצחק

אבי, פרופ' צבי בכרך, היה ניצול שואה שנולד בגרמניה ושעלה ארצה בשנת 1947. הוריו: מוריץ וארנה בכרך נספו בשואה ורק הוא ואחיו, אלברכט, נותרו בחיים. אלברכט השתקע בארצות הברית שם התחתן עם דודתי גלוריה ונולדו לו ארבעת בני דודי. אלברכט נהרג בתאונת דרכים בשנת 1984.

אבי, צבי עלה, כאמור, לארץ והגיע לקיבוץ בארות יצחק שהיה באותם שנים בנגב. הוא השתתף בקרבות להגנת הקיבוץ במלחמת העצמאות. במהלך המלחמה נאלץ הקיבוץ להתפנות למרכז הארץ והוקם מחדש ליד פתח תקווה.

בשנת 1948,פגש אבי את אימא, חנה ניצולת שואה שנולדה בבודפשט שבהונגריה, שעלתה לארץ עם אחותה היחידה, אסתר, לאחר שהוריה: ישראל (שהיה מנהל בית הספר היהודי בבודפשט) ומלכה ובני משפחה נוספים, ניספו בשואה. אמי הגיעה לארץ למחנה העולים בעתלית באוניית המעפילים "לא תפחידנו".

  בתמונה מצולמים אבי ואמי, צבי וחנה בכרך

בשנת 1949 נישאו הוריי בקיבוץ, בשנת 1958 עזבו את הקיבוץ ועברו להתגורר בתל אביב. הסיבה העיקרית לכך שעזבו את הקיבוץ הייתה כי אבי רצה לרכוש השכלה ואכן הצליח לעשות זאת ולהפוך עם השנים לחוקר שואה והיסטוריה גרמנית בי"ל, פרופסור באוניברסיטת בר אילן וב"יד ושם".

אני למדתי בבית ספר יסודי "מוריה" וסיימתי את תיכון "צייטלין". בכל שנות לימודי בתיכון שיחקתי כדורסל בקבוצת "אליצור תל אביב" וזה היה התחביב האהוב עלי ביותר.

בשנת 1972 התגייסתי לצה"ל.

בתמונה, אני חיילת בקורס קצינות בצה"ל

שירתי במלחמת יום כיפור כקצינת ח"ן וחינוך של שארם א-שייך. השירות הצבאי בתקופת המלחמה היה קשה מאוד מאחר ושארם א-שייך הנמצאת בקצה דרום מדבר סיני הייתה ממש בחזית בכל מהלך המלחמה ספגנו הפצצות מהאויר והפגזות מהים. בבסיס עצמו היו מעט מאוד שוחות ומקלטים ובנס לא נפגענו. התפקיד שלי היה לדאוג לחיילות בבסיס ובבסיסים נוספים שהיו רחוקים יותר.

לאחר השירות הצבאי למדתי באוניברסיטה קרימינולוגיה ומדעי המדינה. נשארתי לעבוד באקדמיה, ולאחר 45 שנות הוראה ועבודה במחלקות האלה פרשתי לגימלאות, לפני כחמש שנים, כשתפקידי האחרון באוניברסיטה היה סגנית ראש המחלקה לקרימינולוגיה ונציבה למניעת הטרדה מינית של אוניברסיטת בר אילן.

את בעלי, דוד, היכרתי באוניברסיטה בזמן הלימודים

דוד ואני בשנת 1976 לפני חתונתנו

דוד למד משפטים וסיים תואר ראשון ושני. הוא עוסק במקצוע עריכת הדין כבר למעלה מ – 45 שנה. דוד התמחה בתחום הנזיקין ותביעות ייצוגיות ונשא בתפקידים מרכזיים בלשכת עורכי הדין במהלך שנים רבות. ביחד, הקמנו משפחה מקסימה: נולדו לנו שלשה ילדים שבזכותם זכינו בשלושה עשר נכדים מהממים.

בפסח האחרון חגגנו כולם בצוותא בגיאורגיה היפה יום הולדת שבעים לבעלי, לסבא היקר שלנו. החגיגה כללה טיולים, משחקים מיוחדים שהכינו הילדים לאירוע זה ובילויים מהנים נוספים.

תמונה מיום הולדת שבעים לדוד

המסר שלי לדור הצעיר הוא להתמיד ולהשקיע את המירב בכל אתגר ומשימה שתעמוד לפניו ואף פעם לא לשכוח שמקור הכוח שלנו בחיים הוא משפחה מלוכדת, אוהבת ותומכת.

הזוית האישית

הראל: נהנתי מהעבודה ביחד עם סבתא למדתי הרבה על ההיסטוריה של המשפחה. אני מאחל לסבתא בריאות שתמשיך להיות הסבתא הכי טובה בעולם.

סבתא מלכה: העבודה המשותפת עם נכדי המקסים הראל, הייתה חוויה נהדרת ומיוחדת במינה. זכיתי להעביר לו, באופן אישי מעט מקורותיה של משפחתי ואני כולי תקוה שמידע זה יישמר כתיעוד לשנים רבות.