מאגר סיפורי מורשת

סבתא זמירה עלתה בשנת 1950 מעיראק. בעיראק היו תושבים יהודים וערבים. עיראק הוקמה בשנת 1932, יש בה כ-38 מיליון תושבים. זוהי מדינה מזרח תיכונית שבתחומה זורמים שניים מגדולי הנהרות במזרח התיכון: הפרת והחידקל. העיר בגדד ממוקמת על שני עברי נהר החידקל השפה המדוברת היא ערבית (עיראקית) ואנגלית, באותו הזמן חיו שם גם יהודים והם נאלצו לדבר באנגלית.

התרבות שם מאוד מכובדת- הגברים לבשו חליפות עם עניבות. בשנת 1948, נהגו לבקר אחד את השני ולהיפגש במסעדות; ערב אחד ישבו לכוס תה, לפתע הגיעו יהודים ואז העיראקים התחילו להכות את היהודים שרק רצו להיפגש אחד עם שני, אז החלו לשחוט את אותם היהודים שנשארו בחיים, החליטו שאסור להם להישאר שם עקב הסכנה לחייהם. הם הבינו שהם חייבים לעלות ארצה, לישראל.

סבתא מספרת: "בעיראק היו פיגועים רבים, התנכלו ליהודים, שללו את האזרחות שלהם, ביצעו מעצרים, ועינו אותם באכזריות. אבי נאלץ למכור את כל רכושם במחיר נמוך מאוד והשאיר נכסים ורכוש. אנחנו 12 נפשות במשפחה. כדי שנוכל לעלות כולנו לישראל, הוחלט לפצל את המשפחה לשניים: משפחת אליאלס ומשפחת יצחק.

אליאס עלו קודם והם כללו את אחיי הבוגרים, ואחריהם עלו יצחק, אני ביניהם. לא היינו יכולים לעלות כולנו, היו מונעים איתנו את כניסתנו לישראל, לכן התפצלנו, וחברנו זה לזו בישראל.

עלינו לארץ בטיסה וגרנו בפרדס חנה באוהלים יחד עם האנשים שעלינו עימם. עם השנים עברנו לנתניה ולמדתי בביה"ס מסילות. בנערותי עזרתי בפרנסה הבית. הייתי ספרית, קונדיטורית, צלמת ועד היום אני מצלמת כבר שלושה דורות."

התחביבים של סבתא שלי

התחביב של סבתא שלי הוא תמיד היה צילום וכדורגל, אבל כשהיא הייתה בת 13 הייתה לה תאונת פגע וברח, היא לא שיחקה כדורגל במשך חמש שנים, אבל היא לא ויתרה לעצמה. למרות הפציעה שלה אחרי חמש שנים ועד היום סבתא שלי הייתה יורדת לים ומשחקת כדורגל וגם היום היא משחקת עם הילדים בפניימיה ואת תחביב הצילום שלה היא מימשה ועד היום, כל נתניה מכירה אותה בתור זמירה הצלמת. היא צילמה אירועים, חתונות, בתי ספר, בר מצווה ובת מצווה, בריתות וכו'. יש לה גם תחביב נוסף: היא מאוד אוהבת לבשל אבל יותר מכל היא אוהבת כדורגל וצילום.

גמלאות

סבתא שלי עדיין לא יצאה לפנסיה, היא עדיין עובדת אבל היא מאוד אוהבת את עבודתה והיא תמשיך כמובן עם העבודה שלה, שזה צילום, עוד הרבה שנים. היא עובדת בצילום 57 שנים והיא תשאיר חותם לדורות הבאים.

מוסר ההשכל מן הסיפור

מוסר ההשכל מן הסיפור של סבתא שלי הוא תמיד להסתכל קדימה וללכת עם מה שהלב שלך אומר, אין דבר העומד בפני הרצון וגם – אם מעירים לך תמיד תזכור שאתה מיוחד.

הזוית האישית

ברית הנכדה המתעדת: היה ממש כיף בתכנית, מאוד נהניתי מהתיעוד ועכשיו אני יודעת הרבה דברים שלא ידעתי על סבתי ועל עברה ואני לא מאחלת לאף אחד מה שעבר על משפחתה של סבתא.