מאגר סיפורי מורשת

שמי, צילה שוסטר נולדתי בשנת 1952 בעיר בלץ במולדובה.

בילדותי גרתי עם אמא, אבא ושתי אחיותיי ששמותיהן נלקחו מהתורה. משפחתי היא משפחה דתית, לכך חגגו את כל החגים וקיימו את כל המנהגים. החגים היו בשבילי חגיגה אמיתית ואני חיכיתי להם.

בילדותי גרתי בבית פרטי, קטן. הבית היה מאוד ישן, היה בו תנור הבנוי מאבן, והייתה מעליו גדר שהייתה עשויה ברזל. בתנור נהגנו להכין לחם, עוגיות, ועל הרשת שנמצאת על הגדר היו מכינים מרק בורשט. מאוד אהבתי לראות את אימי מכינה מאכלים אילו, ועד היום אני מכינה את המרק לבני משפחתי.

במקום בו גרנו לסבי היה בית כנסת פרטי, בו הוא נהג להתפלל. כל יום היה קם בשבע בבוקר ויוצא לתפילה. הוא טיפח את בית הכנסת, ושמר עליו, שם נהגנו להתפלל גם בכל החגים והמועדים.

בפסח ניקינו את הבית מכל החמץ ושרפנו אותו, ולאחר מכן, היינו מכינים ארוחה חגיגית, ואוכלים עם כל המשפחה. בארוחה זו היינו עורכים שולחן ומגישים עליו אוכל מסורתי כגון גפילטע פיש.

באותן שנים חגגנו את חג החנוכה, ומכיוון שלא היו לנו נרות להדלקת החנוכייה, נהגנו לחתוך תפוח אדמה לשניים, לעשות בו חור, לשפוך מעליו מעט שמן. לקחנו צמר גפן, הכנו ממנו פתיל, הכנסנו אותו לחור עם השמן, והדלקנו אותו כנר חנוכה. בפורים נהגנו להכין אוזני המן ולהתחפש ובפסח מצות.

עד שנות הגן, לא הלכתי למסגרת חינוכית, והייתי בבית עם אימי. בהגיעי לגיל המתאים, התחלתי את שנות לימודי בגן הילדים, ולאחר מכן התחלתי את לימודי בבית הספר, בו למדתי עד כיתה י.

כשהייתי בת שמונה, סבי נפטר, זה היה עבורי אירוע טראומטי, כי חיינו ביחד באותו בית והייתי מאוד קשורה אליו. לאחר מותו, מבנה בית הכנסת נמסר לאנשים אחרים. תקופה זו, הייתה תקופה עצובה לכל בני משפחתי. קשה היה להיפרד מבית הכנסת, שהיווה סמל לאיחוד המשפחה, וכן החגים אותם נהגנו לחגוג, והמנהגים אותם ציינו, לא היו כל כך שמחים כמו בעבר כשסבי עוד היה בחיים.

כשסיימתי את בית הספר הלכתי ללמוד באקדמיה, שנקראת טכניון טקסטיל, וסיימתי אותו. אחרי שנים נישאתי, וילדתי את בני הבכור, ולאחר ארבע שנים ילדתי את בתי. בתחילה גרנו כולנו ביחד בבלץ, באותה שכונה ובאותו בית. חיינו שם מספר שנים, ולאחר מכן קיבלנו דירה קטנה במקום אחר, דירה מרוהטת, עם אמבטיה, מטבח ושירותים. גרנו בדירה זו שנתיים ולאחר מכן עלינו ארצה.

העלייה לארץ

בשנת 1993 עלינו לארץ ממולדובה אני, אמי וילדיי אחרי גירושיי. העלייה ארצה הייתה עבורנו אירוע מרגש מאוד, אך גם מלווה בהמון קשיי הסתגלות ופרנסה. כשהגענו שלחו אותנו להתגורר בנוף הגליל בה אנחנו חיים עד היום.

כיום, אני מתגוררת בגפי. בשעות הפנאי אני אוהבת לאפות, לבשל ולארח את נכדיי וילדיי.

הזווית האישית

סבתא: נהנתי לספר לנכדתי את קורות חיי, ולהיזכר בסבי ובבית הכנסת שלו.

בת אל: למדתי הרבה דברים חדשים על סבתא ובני משפחתה, שלא ידעתי קודם לכן.