מאגר סיפורי מורשת

שמי סימה, נולדתי ב-8.8.1950 בבגדד שבעירק  בשנת 1951. בגיל שלושה חודשים עליתי לארץ עם שני אחי  הגדולים. כשעליתי  גרתי במעברת עולים שבחיפה שער עלייה. גרנו באוהל היה מאוד קר, גשמים ורוחות חזקים.

לאחר חודש עברנו לצריף באשקלון וכול המשפחות שהיו אתנו עברו גם הן אתנו לאשקלון. לאחר שנה קנינו דירה בת שלושה חדרים באשקלון.

גדלתי בשפע אהבה ולא הרגשנו מחסור, תמיד עטופים באהבה. הסתפקנו במעט שיש והערכנו את משפחותינו ואת האוכל וכל הדברים שקיבלנו.

בגיל ארבע עברתי למעון ילדים למשך שנתיים, וכשהייתי בת שש הלכתי לגן של גדולים. בגיל שבע למדתי בבית הספר היסודי גורדון באשקלון מ-א'-ח'. שמונה שנים. בהמשך הלכתי ללמוד בבית ספר לפקידות ומזכירות במשך שלוש שנים. כשסיימתי ללמוד עבדתי בתעשייה הצבאית בתור מזכירה.

בגיל שמונה עשרה הכרתי את בעלי, יצאנו שנה והתחתנתי בגיל עשרים, לאחר שהתחתנתי גרתי עם בעלי ברמת גן,

נולדו לי ארבעה ילדים שגדלו לתפארת, כולם סיימו את התיכון, התגייסו לצבא, למדו, ועובדים עכשיו בהייטק.  נולדו לי נכדים מקסימים, כולם לומדים יפה.

חיתנו את הנכד הראשון ונקווה לזכות בעוד אירועים ושמחות של נכדים. בקרוב יש לנכדים שלי אלון ושני בת ובר מצווה ואני מתרגשת ומחכה לארוע.

התחביב שלי הוא סריגה במסרגה אחת ושתי מסרגות. במסרגה אחת סרגתי מפות שולחן כיסוי למיטה ומפיות קטנות. בכל מקום שרציתי לתלות וילונות, סרגתי אותם במסרגה אחת. בשתי מסרגות סרגתי סוודרים ואפודות לאחיות שלי.

החלום שלי היה להיות אחות מוסמכת ואבא שלי לא הסכים, מכיוון שהוא אמר זו לא צורת חיים לנשואים עם ילדים, בגלל המשמרות. אז למדתי פקידות ומזכירות.

הזוית האישית

סבתא סימה: לא התאפשר לי להגיע לבאר שבע למפגשים בגלל המרחק. המורה מרב אפשרה שנקיים את המפגשים בטלפון בשיחת וידיאו, כשכולם במפגש בכיתה. ככה עשינו. נהניתי להיות כאן עם הנכדה שלי ולספר לה על העבר שלי, והנכדה שלי הבינה שהכול השתנה מפעם, והתקופה שאני חייתי בה. תכנית נהדרת ונהנתי מאד. שני: היה לי כיף להיפגש עם סבתא ולשמוע על העבר שלה ועל החיים שהיו בעבר ולדעת שהכול השתנה מהעבר להווה. נהנתי מאד מהמפגשים למרות שסבתא לא הגיעה פיזית לבית הספר. אני מחכה לטיול לבית התפוצות שניסע יחד.