קורות חייה של סבתא ברכה בעלת החסד
סבתא ברכה סבג ע"ה, סבתא שלי מצד אמי, נולדה בחודש אדר ה'תש"ח ( 1948) בעיר ד'מאר במערב תימן למשפחת מעברי. סבתא היא הצעירה מבין שלושת הילדים במשפחה. אימא שלה נפטרה ממחלה קשה כשסבתא ברכה הייתה בת חצי שנה.
היא עלתה לארץ עם משפחתה (אביה, אחיה, אחותה וסבתה) בשנת ה'תש"ט (1949) במסגרת העלייה הגדולה של יהודי תימן שכונתה בשם "כנפי נשרים" או "מרבד הקסמים". בכל יום הוטסו לישראל חמש מאות או שש מאות יהודים תימנים מעדן בתימן לישראל. בישראל הועברו העולים למעברות – לאוהלים או צריפים.
משפחתה של סבתא הגיעה לראש העין והתגוררו שם עד שעברו לקריית ים. שם הם קבעו את ביתם. סבתה שימשה לה כאם, היא גידלה אותה ואת אחותה. שתיהן זכרו תמיד את דברי החכמה והאמרות שהיו שגורות בפיה. סבתא ברכה טיפלה בסבתה עד יומה האחרון. תמיד סיפרה על החיים מלאי השמחה והמשפחתיות בקריית ים עם הדודים, הדודות וילדיהם…
סבתא ברכה התחתנה עם סבא יהודה ונולדו להם ארבע בנות. סבתא עבדה כמזכירה ואם בית במכון החינוכי בחיפה במשך שנים רבות. ועד היום התלמידות, שלמדו שם מזכירות את אורך רוחה וטוב ליבה, את ההשקעה והיסודיות בעבודתה. בהמשך, עסקה בהדרכת נשים לכשרות המטבח ובפעילויות חסד רבות בקהילת חב"ד בחיפה. היא השפיעה על קירובן של נשים רבות לדרך התורה והחסידות.
סבתא ברכה נפטרה לאחר מחלה פתאומית בד' כסלו ה'תשס"ח.
יהי זכרה ברוך!
הזוית האישית
הנכדה מיכלי: בזכות התכנית זכיתי לשמוע ולהכיר את סבתא ברכה הצדקנית.
מילון
מעברהמַעְבָּרָה, או בשם הרשמי "יישוב קליטה", היו יישובים זמניים, אשר התקיימו במדינת ישראל בשנות ה-50 של המאה ה-20. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה.
ציטוטים
”אין הדורות נגאלים אלא בזכות נשים צדקניות שיש בדור.“