מאגר סיפורי מורשת

שלום, אני רוזה פליישמן. נולדתי בשנת 1954 באוקראינה במושב ופניירקה.

שני ההורים שלי נולדו גם באוקראינה. לאמי קראו אתיה ולאבי קראו ארקדי. שני ההורים שלי היו ניצולי שואה, אבי איבד את כל משפחתו בגיל צעיר, וגר בבית יתומים עד סוף המלחמה.

אמי הייתה בגטו, עם אחיה ואחיותיה, והוריה נהרגו על ידי הנאצים. כפי שאפשר לתאר, היה להם קשה מאוד בתקופת המלחמה. הם שרדו בעיקר עם מעט אוכל. אמי ראתה את ההורים שלה נהרגים מול עיניה על ידי הנאצים.

מידע על ילדותי ובית הספר

גרתי עם הוריי, אחותי ואחי במושב ופניירקה שבאוקראינה. בתקופתינו לא היה שם לבית הספר אלא מספר. אני למדתי בית ספר מספר 2. לרוב בהפסקות היינו משחקים מחבואים, תופסת, כדורסל, כדוריד וכדורגל. בכדורגל היו משחקים רק הבנים.

השתתפתי בכמה חוגים בבית הספר: כימיה, ריקוד, מתמטיקה וגרמנית. החוגים האהובים עליי מבין הארבעה היו גרמנית וכימיה. בגרמנית הייתי מוציאה תמיד מאיות, והאהבה לכימיה השפיעה עתידי, כיוון שהיום אני עובדת כרופאה ומצליחה מאוד.

חוויות מיוחדות מתקופת ימי הנעורים

תמיד אהבתי מאוד קיטנות קיץ שהתקיימו כל שנה. הקייטנה הייתה בצפון אוקראינה, בצימרים ביער ליד נחל גדול. בקייטנה היו שיעורי ספורט ותחרויות שחייה. בערב היינו עושים מדורה ושרים מסביבה במעגל. כל יום כתחביב, היינו מאיירים ועושים וצורות מצחיקות בעזרת מקלות ואצטרובלים ובנוסף מתרחצים בכיף בנחל שליד הצימרים.

בקייטנה היינו מתחלקים למספר קבוצות של 20 ילדים, ולכל קבוצה הייתה ביקתה גדולה משלה.

כתחרות, בכל בוקר כל קבוצה הייתה מסדרת ומנקה את הבקתה ומסביבה. כשכל הקבוצות סיימו לנקות והכל היה מסודר, המדריכים של הקייטנה הסתובבו מסביב כל בקתה והחליטו מי הקבוצה שסידרה וניקתה הכי טוב. ולאחר מכן הכריזו על הקבוצה המנצחת.

עלייה לארץ

עליתי לארץ בשנת 1993 עם משפחתי, היה לנו מעט כסף, להוריי לא הייתה עבודה, והמסע לארץ היה קשה. כשעלינו לארץ, לא ידענו לדבר בעברית, אז הלכנו לאולפן כדי ללמוד לדבר בעברית. במקביל לאולפן, עברתי קורס הכנה לקבלת רישיון של רוקחת, כדי לקבל את העבודה שאני עובדת בה כעת.

היכרות ונישואים ובניית משפחה

בעלי שירת בצפון רוסיה כחייל, והגיע עם חבריו לצבא לחופשת קיץ באוקראינה ואז הכרתי אותו. ההיכרות הייתה במקרה, הוא היה קרוב לחברה טובה שלי, שהתחתנה באותו הזמן ובעת החתונה, אני ורומה שוחחנו הרבה וכך הכרתי את בעלי.

התחתנו בשנת 1975 והקמנו משפחה. נכדיי וילדיי באים אל ביתנו בחגים, בימי הולדת שלי ושל בעלי, ולסופי שבוע לעיתים קרובות.

התחביב שלי

התחביב האהוב עליי הוא לשחות – כל יום אני הולכת לשחות בקאנטרי שליד ביתנו, וגם יש פעמים שאני הולכת לבלות  בקאנטרי עם נכדיי וילדיי. אנחנו אוהבים לשחות ביחד, לנוח, ולשחק במשחקי קופסא ליד הבריכה. מגיל צעיר אהבתי לשחות, והתחביב הזה כבר שמור אצלי זמן רב.

הזוית האישית

רון: למדתי במהלך התיעוד דברים רבים על סבתא שלי שלא ידעתי קודם וכמה כוח רצון היה לה בתור נערה להתגבר על בעיות ולהתמודד בהצלחה.