מאגר סיפורי מורשת

שמי שלומית שמר צדר ונולדתי בתאריך: 18.6.1949 בחיפה בישראל, להורי מאיר והדסה שמר.

נולדתי וגדלתי בחיפה בשכונת הדר הכרמל.

הדר הכרמל (קרויה בקיצור הדר) היא מהשכונות הוותיקות של חיפה ורובע-מגורים מרכזי בעיר. השכונה הוקמה כ"עיר גנים" על פי תכנונו של ריכרד קאופמן בשנת 1922. המונח "הדר" כולל את אוסף השכונות המצויות על המדרגה שבין העיר התחתית והכרמל. בעבר הייתה המשמעות מצומצמת יותר, ושכונת הדר הוגדרה על ידי הרחובות שממזרח לשכונת הרצליה, שאדמתה נרכשה כבר בשנת 1907, ועד מעט מזרחה מרחוב בלפור של ימינו. שכונות-בנות, שקמו מכל עבר, התמזגו עד מהרה, כשחלקן מאבדות את שמן וזהותן, ונכללו ב"הדר הכרמל", ויחד הן מהוות עתה רובע ששטחו 2.83 קמ"ר, כ-4.4% משטח השיפוט של העיר חיפה. ויקיפדיה.

מקור שם השכונה הוא בתנ"ך:

"פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל, אַף גִּילַת וְרַנֵּן–כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן-לָהּ, הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן; הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד-ה', הֲדַר אֱלֹהֵינוּ".

שמי המלא הוא שלומית רחל על שם סבתא (אמא של אבי) שנספתה בשואה. למדתי בבי"ס אליאנס בהדר הכרמל, מגן חובה ועד כיתה י"ב. זהו בי"ס פרטי שלומדים בו צרפתית.

הייתי בת יחידה עד גיל שבע וחצי. כשהייתי בכיתה ב' נולד אחי האהוב יוסי.

בתיכון הייתי חניכה פעילה בתנועת הצופים שבט "גאולה". כשסיימתי את התיכון התחלתי לימודים בסמינר למורים, ע"ש א.ד.גורדון בחיפה וקבלתי תעודת הוראה. עם סיום הלימודים התחתנתי עם אבישי צדר ולכן לא התגייסתי לצבא. כזוג צעיר גרנו במשך שנתיים ראשונות בחיפה, ולאחר מכן טסנו לארבע  שנים לברקלי קליפורניה שבארה"ב שם נולד הבן הבכור רועי.

אחרי כמה שנים חזרנו לחיפה ונולדו לנו עוד שני בנים אוהד ודרור.

במשך השנים, נסענו עוד כמה פעמים לארה"ב, לתקופות של שנה ויותר. שם לימדתי בבתי"ס יהודיים , עבודה שהייתה בה שליחות והנאה כאחד. באחת הנסיעות לארה"ב שהינו בבוסטון, שם למדתי תואר שני, בטיפול פסיכולוגי בבני נוער שמתקשים בהסתגלות. עם חזרתנו לארץ השתלבתי בעבודה בבתי"ס תיכוניים מיוחדים כיועצת פסיכולוגית.

במקביל עבדתי כמרצה בחוג לחינוך מיוחד, במכללת גורדון לחינוך בחיפה. במשך שמונה שנים, שמשתי גם כדיקנית הסטודנטים במכללה, תפקיד מעניין מאוד.

שלושת הבנים שלי שרתו בצבא נסעו לטיולים גדולים למדו והתחתנו. נולדו לי במשך השנים 9 נכדים ונכדות מתוקים. אני מקפידה לפתח קשרים חזקים עם כל הנכדים.

בגיל 67 יצאתי לגמלאות, הפסקתי לעבוד והתחלתי תקופה חדשה בחיי.

כיום אני משחקת ברידג', עוסקת בספורט, לומדת לימודי תודעה "ימימה", אוהבת מלאכות יד שונות, כמו סריגה, מנדלות ועוד. לומדת ארומתרפיה במכללה, ופעילה בחיי החברה בקרית טבעון.

ברכה לנסיעה טובה:

סבתא שלומית הביאה לי ברכה כתובה שקבלה מאמא שלה (סבתא רבה הדסה) כשהיא טסה לחו"ל לפני עשרות שנים.

זהו כמובן מכתב אישי שנשמר כל השנים. סבתא שלי מקפידה לקחת אותו אתה לכל נסיעה בחו"ל עד היום.

בברכה כתוב:

לשלומית רחל שמר

תסעי בשלום ותחזרי בשלום

שומרי מצווה אינם נזוקים

אוהבים

אמא

למדתי שלסבתא שלי יש שם נוסף "רחל" על שם סבתא רבה השנייה שנספתה בשואה. למדתי שהמשפחה של סבתא רבה הדסה היו מאד דתיים. ביהדות יש אמונה ש"שליח מצווה", כלומר אדם שיוצא לדרך ,כדי לעשות מעשה טוב למישהו, לא ניזוק, כלומר לא יקרה לו משהו רע והוא יחזור בשלום לביתו. לכן, סבתא רבה שלי נתנה לבת שלה, שטר כסף מקופל ועטוף בנייר שעליו כתבה לה את הברכה.

הכוונה הייתה שכאשר סבתא שלי תחזור בשלום לארץ, היא תתרום את הכסף לנזקקים, וכך אמנם עשתה ואת הברכה שמרה.

הזווית האישית

יעל – היה ממש כיף לדבר עם סבתא שלי וללמוד עליה דברים חדשים.