מאגר סיפורי מורשת

שמי רישא וילנקין, ואני סבתא של שיינא וילנקין קוראים לי כך על שם סבתי. נולדתי בשנת תשי"א, בארץ ישראל בבית הרפואה צריפין (אסף הרופא). לאבי קוראים ברוך ולאמי גנעשא גופין. יש לי ארבעה אחים וחמש אחיות. לאחיי קוראים מענדל, יוסי, אברום, זעליג. ולאחיותיי – הניה, בתיה, ריבי, סטרנא וטייבי.

אמי הייתה בתחילה עקרת בית, ולאחר מכן עבדה כאם בית בפנימייה של בחורים. אבי היה ממקימי כפר חב"ד, ושימש כחבר וועד בכפר חב"ד.

 סבתי בצעירותה

סבתא רישא מספרת:

לפני 50 שנה, שנת תשל"ב מכונה בפי חסידים "שנת השבעים". שנה זו התאפיינה אצל קהל חסידי חב"ד בפעילות יוצאת דופן במסגרת המתנה המיוחדת שהעניקו החסידים לרבי לכבוד יום הולדתו בדמות שבעים ואחת מוסדות חדשים כפי שהציע והכריז הרבי בהתוועדות יום ההולדת בי"א ניסן של אותה שנה.

חסידי חב"ד בכל העולם קיבלו, כמובן, את בקשת הרבי ועסקו בייסוד מוסדות חדשים בכל מקום בעולם. גם חסידי חב"ד בארץ ישראל עסקו בלהט ובמסירות בנושא  זה..

הוריי בתור חסידי חב"ד מיד החליטו לקחת מוסד אחד. המבצע שהוריי לקחו היה ליצר קופת צדקה, שתהיה בכל בית או מוסד.  הורי הלכו למפעל מיוחד בו יצרו את קופות הצדקה. בהתחלה קופות הצדקה היו סתם קופסת מפלסטיק, שמסביב לקופסת הפלסטיק  היה מצויר את 10 המבצעים של הרבי. הציורים הועברו לרבי, והרבי תיקן כמה דברים.

בהמשך לייצור הקופות, הוריי שינו את קופת הצדקה במקום סתם קופסת מפלסטיק, הם הוסיפו לקופסה גם חריץ במכסה קופה, בו היה אפשר להכניס את המטבעות בקלות.

הוריי מכרו את כל הקופות במחיר נמוך מסובסד לבתי חב"ד ולמוסדות שונים. הקופות האלה בשימוש גם היום. וכמעט בכל בית או רכב חב"די תוכלו למצוא כזאת קופה.

 קופת הצדקה

הזוית האישית

הנכדה שיינא: תודה לך סבתא, היה מרתק לשמוע על הוריך, סבארבא וסבתא רבתא שלי, שהיו מקושרים לרבי בכל מאודם. מאחלת לך בריאות ונחת חסידי מכולם.