מאגר סיפורי מורשת

שמי טליה סבג, אני לומדת בכיתה ז' 3 בחטיבת הביניים אורט חלל ותעופה שבמעלה אדומים. אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי במודל שורשים.

רקע

בחרתי להשתתף בתכנית יחד עם עדי – עדי היא בת דודה של אמי קרן, הן גדלו יחד. סבתא שלי חנה ז"ל, הייתה דודה של עדי והיא הייתה מאוד קרובה לליבה ומיוחדת עבורה, היא הייתה אדם מרכזי בחייה, לכן בחרתי לתעד את עדי ולבקש ממנה לשמוע גם על סבתא שלי, ז"ל, וגם לשמוע את הסיפור המשפחתי שלי. עדי בן דוד, בת דודתי, נולדה בתאריך 1.6.1967, בירושלים.

סיפורה של עדי בת דודתי

"נולדתי בפרוץ מלחמת ששת ימים, לכן כשש שעות לאחר הלידה פינו את אמי מבית חולים הדסה עין כרם, כדי לפנות מקום לקליטת הפצועים שהחלו להגיע המלחמה. בדרך הביתה הייתה אזעקה ופינו אותנו למקלט ציבורי בשכונת קריית היובל.

רק לאחר שהייה של שעות רבות במקלט, איפשרו לנו להמשיך לנסוע הביתה. איך שהרכב החל לנסוע נפל פגז בדיוק במקום שהרכב עמד וניצלנו בנס.

אמי קראה לי על שם אימא שלה שמחה (סימה) ולמרות שמאוד אהבתי את סבתי, בחרתי לשנות את שמי בגיל 16 לעדי.

הורי

אמי רות מזרחי ז"ל נולדה בירושלים וגדלה בעיר העתיקה שם הם גרו עד לשנת 1948, המשפחתה ברחה  מהעיר העתיקה בזמן מלחמת העצמאות הם הרחו ועברו לשכונת קטמון הישנה.

אבי שבתאי ניסים נולד בזכו, בחבל כורדיסטן ועלה לארץ עם הוריו וחמשת אחיו בשנת 1950 בעלייה הגדולה מארצות ערב לישראל.

ילדותי עם סבתא שמחה

גדלתי בשכונת קטמון הישנה בירושלים. סבתי, שמחה מזרחי ז"ל טיפלה בי עד גיל שלוש. זיכרון הילדות המתוק ביותר שלי הוא המרפסת של סבתא שמחה. בכל ימי שישי, שבת, ערבי חגים וחגים היינו מתכנסים כל בני משפחתי המורחבת, דודי דודותיי ובני הדודים ועורכים סעודות שבת וחג – כולם יחדיו בשירים ובשמחה, לאחר סיום הארוחה היינו יושבים במרפסת מדברים וצוחקים ובעיקר נהנים.

במוצאי יום כיפור היינו מתכנסים כולם לבנות סוכה כמנהג חגי ישראל, היינו מביאים קרשים ומסמרים וקישוטים ובונים סוכה במרפסת.

לקראת חג הפורים הייתה אמי ודודותיי שרה, לאה וחנה, קונות בדים ואביזרים ותופרות לנו תחפושות במו ידיהן, בעזרת מכונת התפירה של סבתא שמחה.

התחפושות שנתפרו במכונת התפירה של סבתא שמחה

בימי שישי בשעות הצהריים היו מגיעים למרפסת של סבתא שחקני העבר של בית"ר ירושלים: אורי מלמיליאן, דני נוימן, נחום תשמע, חנן אזולאי ועוד שחקנים שהיו חברים טובים של דודי יוסי מזרחי שהיה השוער של בית"ר ירושלים ונבחרת ישראל.

תקופת בית הספר

למדתי בבית הספר הממלכתי דתי "יהודה הלוי" יחד עם אחיותיי ורוב משפחתי, זיכרונות קשים מתקופת בית הספר מלווים אותי עד היום, שכן הייתה ניכרת אפליה עדתית בין ספרדים לאשכנזים ובלטה מאוד בבית ספר זה, בזיכרונותיי קיימים מקרים רבים של יחס משפיל, זלזול, הרגשה שאני לא מוצלחת ולא חכמה ואלימות מילולית ופיזית שניתנו ע"י מורי בית ספר וההנהלה.

בתיכון למדתי בתיכון "דנמרק", התקשיתי מאוד בלימודים בגלל הנפרעת קשב וריכוז, שלא הייתה מוכרת וידועה בזמנו, היה לי מאוד קשה ועם זאת לא ויתרתי וסיימתי את לימודיי עם תעודת בגרות.

בסוף כיתה י"א ועד אמצע כיתה י"ב נבחרתי להשתתף במשלחת חילופי תלמידים יהודים ונסעתי לחצי שנה לארצות הברית. המשפחה שלי אירחה תלמידה מפלורידה שבארצות הברית, קראו לה דבי. דבי ואני נשארנו חברות ואנו בקשר טוב, כולל המשפחות, עד עצם היום הזה. במהלך השנים הוריי נסעו לארצות הברית לבקר את משפחתה של דבי, ומשפחתה של דבי היגיעה מספר פעמים לביקורים בארץ, גם כדי לחגוג  את טקס הבר מצווה ועוד שמחות לנכדים.

עם סיום לימודי התגייסתי לצבא ושירתי שנתיים כשוטרת צבאית, בתפקיד ראש הלשכה של מפקד המשטרה הצבאית בירושלים, שם הכרתי את בעלי רמי.

משפחתי וקריירה

לאחר שחרורי מצה"ל התחלתי את לימודיי לתואר ראשון ותעודת הוראה במדעי הטבע, בשנה השלישית ללימודיי התחתנתי עם רמי ושנה לאחר מכן נולד בני הבכור אושרי. בשל סיבוכים של רעלת הריון אושרי נולד פג ונזקק להנשמה, לאחר שמצבו התייצב והוא שוחרר מבית חולים, התברר כי נפגע במוחו והוא סובל משיתוק מוחין. כיום אושרי בן 31, נכה עם כסא גלגלים, סובל מפיגור קל ואפילפסיה.

אושרי גר בבית ולוקח חלק פעיל בשגרת חיים של המשפחה כולל המשפחה המורחבת, בשבתות, חגים, חופשות ובילויים. בשעות היום נמצא במסגרת של מרכז יום שם לומד להתנהל בעצמאות ומשתתף בפעילויות שונות כגון מוזיקה, אומנות, ספורט וכו'.

תשע שנים לאחר לידתנו של אושרי, נולד בני השני גל, כיום בן 22 , חייל משוחרר. גל בחור חכם, אהוב ואוהב שתומך באחיו מאז שזוכר את עצמו.

לאחר שסיימתי את לימודי לתואר ראשון, התחלתי לעבוד כמורה לביולוגיה בתיכון ובמקביל המשכתי את לימודי לתואר שני ושלישי בהוראת המדעים. סיימתי את לימודי הדוקטורט באוניברסיטה העברית ירושלים בהצטיינות.

עשיתי שנתיים פוסט דוקטורט במכון ויצמן למדע. כתבתי חמישה ספרי לימודים במדעים לחטיבת הביניים. כיום אני מרצה וחוקרת בהכשרת מורים למתמטיקה ומדעי הטבע באוניברסיטה העברית וגם עובדת בהכשרת מורים במכללה האקדמית למורים "דוד ילין".

קופסת כלי התפירה של סבתא

כפי שרשמתי למעלה, בחג פורים כאשר אמי ודודותיי היו תופרות לנו הילדים את התחפושות מידי שנה, חוטי התפירה המחטים, הכפתורים היו שמורים תמיד בקופסת כלי תפירה של סבתא שמחה וקופסה הזאת שמורה אצלי בבית למזכרת.

קופסת כלי התפירה של סבתא

מסר לדור הצעיר

תמיד האמינו בעצמכם, ואל תתנו לאף אחד להוריד אתכם, כל אחד הוא עולם ומלואו וכל אחד מיוחד וייחודי ואין שנית לו.

למרות שעברתי ילדות עם משפחה אוהבת ותומכת בביה"ס היה לי מאוד לא פשוט. שם התייחסו אליי בצורה מזלזלת ולא שוויונית, ללא אמונה בעצמי ותמיכה של משפחתי לא הייתי מגיעה להיות מי שאני היום: אימא במשרה מלאה, כותבת ספריי לימוד, מרצה באוניברסיטה העברית, מחנכת ומעבירת ידע לדור הבא.

ציטוט מיוחד בעל מסר ומשמעות: "להסתכל תמיד על חצי כוס מלאה" – במשפחה שלנו נוהגים להשתמש בביטוי הזה תמיד כדי לחנך את הדור הצעיר להתמקד במה שיש ולא במה שאין, לדעת תמיד לראות את הצד הטוב בכל דבר גם אם הוא קשה ואפילו עצוב.

בזכות אהבה, אמונה ותמיכה של המשפחה כל אחד יכול להצליח ולהשיג כל חלום!

קישור לקובץ התיעוד:

הזוית האישית

טליה סבג: נהנינו מאוד מהמפגשים המשותפים בעקבות התוכנית, הסיפורים מן העבר העלו בנו געגועים למי שאיננו, בעיקר הדגשנו את השוני בין הילדות שהייתה בין הדורות. אני נהניתי לשמוע על סיפורים מעניינים שקרו בעבר ולא ידעתי מהם, הרגשתי יותר קרובה למשפחתי ושמחתי לדעת מה הם המקורות שלי.

אני מאחלת לעדי בריאות ושמחה ושתמיד נישאר קרובות ונמשיך לשתף אחת את השנייה בחיים שלנו.