מאגר סיפורי מורשת

שמי תמר, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבתי, יפה פלד, ומעלה את סיפורה אל מאגר המורשת של התכנית. סבתא יפה פלד נולדה בשנת 1954 בבת ים, ישראל. היא נשואה, יש לה שלושה ילדים ושישה נכדים. שירתה בצה"ל כקצינה בחיל חינוך. היא בעלת תואר Bsc במתימטיקה ומדעי המחשב מאוניברסיטת תל-אביב, במקצועה היא אשת מדעי המחשב.

סבים וסבתות – שורשים

סבתא שלי (יפה) נולדה בישראל, אבל אבא שלה (יוסף) נולד בעיר לומז'ה שבפולין. השפה המדוברת הייתה פולנית אבל היהודים דיברו גם ביידיש ובעברית. באזור זה מאוד קר, לכן לובשים שם בגדים חמים. המאכלים היהודיים שאכלו היו: חמין, דגים וממולאים. מערכת היחסים בעבר בין היהודים לפולנים לא הייתה טובה, וגם היום מערכת היחסים ביןו מדינת ישראל לפולנים לא כל כך טובה.

אימא של סבתא, פנינה, נולדה בעיר שרפץ שבפולין. השפה המדוברת הייתה פולנית אבל היהודים דיברו גם ביידיש ובעברית. באזור זה מאוד קר, לכן לובשים שם בגדים חמים. המאכלים היהודיים שאכלו היו: חמין, דגים וממולאים. מערכת היחסים בעבר בין היהודים לפולנים לא הייתה טובה, וגם היום מערכת היחסים בין מדינת ישראל לפולנים לא כל כך טובה.

סבא שלי (יורם) נולד בישראל, אבל אבא שלו (אלי) נולד בעיר קושיצה שבסלובקיה. השפה המדוברת הייתה סלובקית והונגרית ובבית הספר שלו למדו גם עברית. בסלובקיה גם היום וגם אז היה מאוד קר, לכן לבשו בגדים עבים וחמים. המאכל היהודי שאכלו היה גולאש. מערכת היחסים בין היהודים לסלובקים ובין מדינת ישראל לסלובקיה תמיד הייתה טובה.

אימא של סבא יורם (אולגה) נולדה בעיר בוקרשט שברומניה. השפה המדוברת הייתה רומנית. בביתה של אולגה שמרו על המסורת היהודית ואבא של אולגה היה הגבאי של בית הכנסת היהודי הגדול. ברומניה מאוד קר, לכן לבשו בגדים עבים. המאכל היהודי שאכלו היה ממליגה, כרוב ממולא. מערכת היחסים בין היהודים לרומנים ובין מדינת ישראל לרומניה תמיד הייתה טובה.

סבתא שלי (בתיה) נולדה בישראל, אבל אבא שלה (פסח) נולד בעיר קובנה שבליטא. השפה המדוברת הייתה ליטאית. אבל היהודים דיברו גם יידיש. בליטא מאוד קר, לכן לבשו בגדים חמים. המאכל היהודי שאכלו היה גפילטע פיש. לפני שסבא פסח עלה לארץ הייתה בליטא הרבה אנטישמיות, והיום מערכת היחסים בין ארץ ישראל לליטא טובה.

אימא של סבתא בתיה, שרה, נולדה בעירה קטנה ליד קייב שבאוקראינה. השפה המדוברת הייתה רוסית, היהודים דיברו גם יידיש. באוקראינה מאוד קר, לכן לבשו בגדים עבים וחמים. המאכל האופייני היה בורשט (מרק סלק). גם באוקראינה כמו בליטא הייתה הרבה אנטישמיות, והיום מערכת היחסים בין ישראל לאוקראינה טובה. מדינת ישראל מנסה לעזור לאוקראינה במלחמה בין רוסיה.

סבא שלי אריק נולד בישראל, אבל אבא שלו (משה) נולד בעיר ברדיצ'ב שבאוקראינה. סבא של סבא שלו היה רב מאוד מפורסם שקראו לו רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. משה דיבר עברית, יידיש, ערבית כתובה וגם מדוברת. באוקראינה מאוד קר, לכן הם לבשו בגדים עבים. המאכל האופייני שאכלו שם הוא גפילטע פיש. מדינת ישראל מנסה לעזור לאוקראינה במלחמה בין רוסיה.

אימא של סבא אריק, רחל, הייתה הדור השביעי שנולד בארץ ישראל וסבא שלי היה הדור השמיני  שנולד בישראל. רחל נולדה בצפת, בצפת מאוד קר בחורף ובקיץ מאוד חם, לכן לובשים בגדים המתאימים לעונה, בקיץ בגדים קצרים ובחורף בגדים חמים. בישראל היו תקופות שלא היה מה לאכול, לכן אכלו קציצות שהכינו מעלים שקטפו מצמח שנקרא חובזה. בביתה של רחל דיברו גם עברית וגם יידיש. בתקופה שהיו גם ערבים וגם יהודים היו הרבה מלחמות.

המשפחה שלי – סבתא יפה

שמות ההורים שלי: יוסף ופנינה ברנהולץ. האחים: ישי, אורנה, תמי (אורנה ותמי תאומות זהות). אבא שלי היה מנהל בית ספר תיכון בחולון ומנהל אגף החינוך בראשון לציון ואימא שלי הייתה עקרת בית. אני גדלתי בבת-ים עד גיל 14 ואחר כך בחולון. הייתה לנו דירה גדולה ברחוב שדרות העצמאות בבת ים, שזה הרחוב הראשי עם שדרת עצים יפה במרכזו.

הילדות שלי הייתה דומה מאוד לילדות שלכם: בבוקר למדנו בבית הספר ואחר הצהריים שיחקנו עם חברים. לפעמים למדנו במשמרת שנייה שהתחילה בצהריים והסתיימה לקראת הערב.

המשחקים ששיחקנו בהם היו שונים: לא היה מחשב, לא היה טלפון ולא הייתה טלוויזיה. היינו משחקים במשחקי קופסה (מונופול) וגם בשכונה ברחוב ליד הבית בקלאס, חבל, מחבואים ועוד. הקשר עם הדודים שגרו בחיפה היה נעשה על ידי שליחת גלויות. נסיעה אליהם ארכה חצי יום באוטובוסים או ברכבת.

השכונה שבה גרנו הייתה די קרובה לים והלכנו עם ההורים לחוף הסלע בבת ים, אז עוד לא היה שובר גלים. מכיוון שגרתי בישראל בעיר בת ים, כולם סביבנו היו יהודים. לבית הכנסת הלכתי רק לפעמים עם סבא שלי בתל אביב.

הסביבה בה גדלתי ובית ההורים

עם החברים והחברות נפגשנו בבתים שלהם ושלי, ברחוב בשכונה ליד הבית. לפעמים היינו עושים מפגשי כיתה בשדרה של בת ים, משחקים בנדנדות וקונים בקיוסק גלידות ובייגלה. כולם לבשו, כמו היום, מכנסיים וחולצות. לבנות היו גם חצאיות ושמלות. בארועים חגיגיים האבות לבשו חליפות.

ביום יום אכלו בבוקר ובערב סלט ירקות, חביתה, לחם עם גבינה ומעדן חלב (לבן, אשל). בצהריים אכלנו מרק ובשר עם תפוחי אדמה או אורז ולקינוח פירות. בשבתות לפעמים היינו אוכלים דגים ממולאים, חמין ופלפל ממולא. הקניות נערכו בחנויות: מכולת, חנות ירקות, חנות בגדים. לא היה קניון והסופרמרקט הראשון בבת-ים נפתח כשהייתי בכיתה ו'.

המתכון המשפחתי – פלפל ממולא

מרכיבים:

•      6 פלפלים

•      2 בצלים קצוצים

•      ¾ כוס אורז

•      3 עגבניות מרוסקות

•      2 כפות רסק עגבניות

•      מלח, פלפל שחור, פפריקה

החומרים לרוטב:

•      5 כוסות מים רותחים

•      2 כפות אבקת מרק

•      3 כפות רסק עגבניות

•      פפריקה

הוראות הכנה

•      מטגנים את הבצלים.

•      מוסיפים את האורז וממשיכים לטגן.

•      מערבבים את כל החומרים.

•      מסירים את פתח הפלפל ושומרים את המכסה.

•      ממלאים כל פלפל עד שני שליש מהגובה ושמים במחבת עמוקה.

•      מערבבים את כל חומרי הרוטב ויוצקים על הפלפלים.

•      מרתיחים במחבת מכוסה ומבשלים שעה על אש קטנה.

חפץ 'מתגלגל' במשפחה

בחרנו להביא קוספת סוכריות שעוברת בין הדורות במשפחה. קופסת הסוכריות נקנתה על ידי סבתא של סבתא שלי בפולין לאחר מלחמת העולם השנייה, והובאה על ידה לארץ כשעלו ארצה בשנת 1949. הקופסה עשויה מחרסינה מקושטת בפרחים בצבע אפור ותכלת, היא מצופה זהב ברגליה וסביב המכסה.

סבתא מפרטת: "בילדותי, נהגנו לבקר מדי שבוע את סבא וסבתא שלי שגרו בתל אביב. בכל פעם שהייתי נכנסת אליהם הביתה, הייתי רצה למזנון הגדול בסלון ופותחת את קופסת הסוכריות. תמיד חיכו לי שם סוכריות מתוקות וטעימות, בכל פעם בטעמים שונים, מסוגים שונים ובצבעים רבים. תמיד כשטעמתי את הסוכריות הרגשתי כמה סבא וסבתא שלי אוהבים אותי. כשסבתא שלי נפטרה לקחתי את קופסת הסוכריות למזכרת."

החפץ שבחרנו מסמל את הקשר הבין דורי בין סבתא שלי לסבתא שלה. זהו חפץ אישי שמעלה בסבתא זכרונות שמחים מימי ילדותה.

הזוית האישית

תמר הנכדה המתעדת: סבתא, היה לי מאוד כיף לעשות איתך את התכנית, זה נתן לי אפשרות להכיר אותך ואת משפחתך יותר לעומק. וגם לבלות ולצחוק ביחד, ולספר אחת לשנייה חוויות מעניינות. נהניתי מאד!

סבתא יפה: תמר נכדה אהובה שלי, מאוד נהניתי לעשות איתך את העבודה המשותפת. שמחתי לספר לך על הילדות שלי, ולשתף אותך בדברים שעשיתי כשהייתי ילדה. את נכדה מתעניינת, סקרנית, ורוצה לדעת. התייחסת מאוד ברצינות לעבודה, והיה לך חשוב שהיא תהיה מעניינת וגם מוגשת יפה. אני מאחלת לך הרבה הצלחה ושמחה.

סיכום של תמר וסבתא לגבי התכנית: התכנית נתנה לנו הזדמנות לשבת ולעבוד יחד, לחלוק חוויות, לצחוק ולהנות. היה כיף.