מאגר סיפורי מורשת

שמי אטי פישר לבית ליבוביץ', סבתא של יובל פישר. נולדתי בשנת 1945 בבצרון, בת רבקה ואברהם ליבוביץ ואחות לכרמלה ארליכמן ז"ל.

קהילה מהי?

קהילה היא קבוצה של בני אדם שיצרו ביניהם קשרים ויחסים חברתיים.

ערבות הדדית מהי?

ערבות הדדית היא אחריות של הקהילה כלפי כל אחד מחבריה ושל כל אחד מחברי הקהילה כלפי הכלל.

הורי נישאו בצ'כוסלובקיה בשנת 1935. הם עלו לארץ במסגרת עליה ציונית לאחר הכשרה בת שנתיים בפראג, והגיעו למזכרת בתיה – עקרון. לימים החליטו מספר משפחות של גפירים, שומרים, לעבור להתיישבות העובדים, והסוכנות הציעה להם את בצרון. הם הצטרפו בשנת 1945 לבצרון, שהוקמה עשור קודם, והקימו את שכונת "העקרונים".

שכונת "העקרונים" הייתה ידועה בגיבוש ובהווי המיוחד שלה. בימי שישי התכנסו השכנים, רקדו, שרו, שתו יין, שתו בירה ושיחקו קלפים. חברי השכונה חגגו את החגים ביחד, יצאו להצגות, סרטים, וטיולים. אנחנו הילדים היינו בטוחים שאנו קרובי משפחה.

במושב בכלל ובשכונה בפרט הייתה עזרה הדדית בין החברים, שעזרו בעבודה במשקים, לדוגמה –כשהייתה המלטה ברפת היו צועקים שיש המלטה ואז מי שהיה פנוי בא לעזור. הם השאילו מחרשה או טרקטור האחד לשני. במיוחד זכורה לי חגיגת החתונה של אחותי. אחותי התחתנה באולם הספורט שבבית הנוער במושב, ונשות השכונה סידרו וקישטו את המקום והכינו את כל הכיבוד לאירוע.

זכורות לי עוד דוגמאות רבות לחיי השיתוף בשכונה. ביחד למדו לסרוג ולתפור אצל מישהי בשכונה, יחד שכרו מכונה לסגירת קופסאות שימורים והכינו מטעמים. וכמובן שמרו כל אחד בתורו על ילדי השכנים.

ההצטרפות של קבוצת העקרונים למושב הכניסה רוח חיה לחיי הכפר. חלק מהחברים היו בתפקידים חשובים: מזכיר ואיש התרבות, נציג המושב במועצה האזורית באר טוביה, איש המים, איש המחלבה וקבלן לבניית בתים. אבי שהיה מסגר, בנה רפתות, סככות ולולים לחברי המושב, וכאשר היה מי שהתקשה מבחינה כלכלית, היה מוותר על התשלום.

אנשי העקרונים לקחו חלק פעיל בחיי התרבות במושב, הם היו שותפים וחברים בהקמת המקהלה והתזמורת במושב ובאירועי התרבות הרבים.

בהמשך, הגיעו קבוצת עולים מבולגריה ניצולי שואה, וחיילים משוחררים שהקימו את שכונות החיילים והבולגרים, אימצו אותם העקרונים, לימדו, הדריכו בנושא החקלאי ואירחו אותם בביתם.

שנות ילדותי במושב, שבו קהילתיות ועזרה הדדית היו חלק משמעותי מחיי היומיום, השפיעו עלי ועזרו לי להבין חשיבותם של התנדבות ותרומה לקהילה.

לאחר שסיימתי את לימודי התיכון בבית הספר החקלאי בכנות, למדתי בשלוחת וינגייט בבאר שבע הוראת חינוך גופני ולאחר מכן התגייסתי לצה"ל.

את שירותי הצבאי התחלתי כמ"כית, מ"מית, קורס קצינות, שירות כקצינת כוח אדם בחטיבת הצנחנים ושירות בקבע בבית הדין הצבאי המיוחד לערעורים עד פרישתי לגמלאות. במהלך שנות שירותי הצבאי לקחתי חלק במלחמות, ששת הימים ויום הכיפורים, כקצינת קשר עם משפחות הלוחמים.

בשנת 1972 בערב בו נרצחו י"א הספורטאים במינכן, נישאתי לאבי (שקל). לאחר מספר שנים עברנו בחזרה למושב בצרון, ושם קיבלתי את המשק כבת ממשיכה. המשכנו לטפל במשק שכלל מטעים. נולדו לנו 3 ילדים שכולם מתגוררים היום במושב, גל שנשוי לשירלי הורים לאגם ויובל, נופר שנשואה לרני הורים למתן, נעם ויעל, אורי שנשוי  לליזה והם הורים לארבל.

התאלמנתי בשנת 2008  ומאז מקדישה את זמני בין הנכדים להתנדבות בקהילה. אני חברה בצוות הארכיון שאמון על שימור העבר במושב ואני מתנדבת במרפאת המושב מעל עשור שנים. גם ילדי מתנדבים בקהילה- גל רכז הביטחון במושב, נופר בוועדות השונות, רני בוועד הקהילתי ואורי בפרויקט "אחרי".

לאורך השנים היה לנו חשוב כמשפחה לתרום גם מחוץ לקהילת המושב, בשנות ה-80 עם הגעתם של נוער עולה מברית המועצות, שימשנו כמו משפחות רבות במושב, כמשפחה מאמצת לילדות עולות מפרויקט "נעלה".

עם הגעתם של העולים מאתיופיה והקמת מרכז קליטת עולים בחצור, נהגנו להגיע לפארק הקרוואנים ולסייע לעולים בביגוד, הנעלה, מוצרי מזון וכמובן לימוד השפה העברית והדרכה. בנוסף סייענו לתלמידי בית הספר החקלאי כנות בלימוד תאוריה לקראת הוצאת רישיון נהיגה.

גם היום נהוגה עזרה הדדית במושב, בסיוע בהכנת אוכל בזמן אבל-שבעה או מחלה, קשר עם וותיקי המושב וסיוע בכל שנדרש. ישנן מספר קבוצות ווטסאפ בין חברי המושב שבהן ניתן לקבל כל עזרה שנדרשת, סיוע בתיקון פנצ'ר, תרופה שחסרה באמצע הלילה, טרמפים, או הבאת סנדוויץ' לתלמיד ששכח אותו בבית, פרסום המלצות על אנשי מקצוע ועוד.

בבצרון יש צוות של עשרות מתנדבים- במשמר הגבול, לוחמי אש ואנשי רפואה.

חשוב לי ולילדי לזכור את היעד שלנו כפרטים וכחברה, שנהיה טובים יותר, שנהיה מסוגלים להושיט יד לאחר ולתת שלא על מנת לקבל, שתמיד נהיה בצד הנותן, לאמץ חברים כמשפחה ומשפחה כחברים.

הזוית האישית

סבתא אטי: יובל שתעשי כל ומה שנכון לך ושעושה לך טוב. נהניתי מהחוויה המשותפת, את ילדה מקסימה. יובל: היה לי כייף להיות איתך בפרויקט של הקשר הרב דורי, למדתי להכיר דרכו את סבא וסבתא.