מאגר סיפורי מורשת

שמי דניאלה, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בה אני משתתפת השנה, אני מתעדת את חייהן של סבתי ואמי. לאימא שלי קוראים ויקטוריה גרמן (חננשווילי בילדותה). היא נולדה בגאורגיה ב-7 באוגוסט 1975. כל בני משפחתה נולדו בגאורגיה וגדלו בה.

לסבתא שלי קוראים טינה. סבתא ואימא סבלו מיחס לא טוב מצד בעלה של סבתא ועקב כך, כשאימא שלי הייתה בת שנתיים, סבתא שלי לקחה את הבת ובלילה הן ברחו לסבתא רבתא שלי, שגרה באוקראינה יחד עם סבא רבא, אח ואחותה של הסבתא שלי. לאחר מספר חודשים בעלה של סבתא שלי הגיע לאוקראינה ויחד עם בעלה של סבתא רבתא הכריחו את סבתא שלי לחזור לבעלה לגאורגיה. כל זה בגלל שלפי המסורת הגרוזינית, לא נהוג שאישה תעזוב את הבעל מכל סיבה שהיא. סבתא חזרה וסבלה עוד שנה וחצי ושוב ברחה להוריה. מאז אימא שלי גדלה באוקראינה.

ילדותה של אמא שלי הייתה לא קלה. היא גדלה בדירת ארבעה חדרים יחד עם אימא שלה, סבתא וסבא שלה, דוד ודודה שלה. המפרנסים היחידים במשפחה היו סבא רבא וסבתא שלי. אימא שלי למדה בבית ספר יסודי שכונתי ולאחר קבלת בגרות מלאה, התקבלה וסיימה בהצלחה בית ספר לאחיות. לכל אורך הדרך לאימא היו מספר חברות טובות שהיא עדיין בקשר איתן. בזמנה המשחקים היו די פשוטים והן התאספו מתחת לבית ושיחקו תופסת, מחבואים, 12 מקלות, קלפים ופשוט טיילו.

אמי עלתה ארצה בשנת 1994 בהיותה בת 19. לקח לה שלוש וחצי שנים עד שלמדה עברית, עברה את כל המבחנים וקיבלה תעודת אחות שמוכרת בישראל, כי עם תעודה של אחות מאוקראינה לא היו מקבלים אותה לעבודה במקצוע. בתקופה זו אימא שלי עבדה במפעל פלסטיק בתור אורזת. תקופת ההסתגלות ללא חברים וללא שפה הייתה מאוד קשה.

תחביבים של אמי הם: לאפות וללמוד. סך הכל היא למדה יותר מ- 26 שנים.

אמי עדיין עובדת. תקופת הקורונה הייתה קשה ומאתגרת. היא הייתה קשה מבחינה זו, שבעייתי היה לטייל בעולם ובארץ כמו שהורים שלי אוהבים. ומבחינת העבודה הייתה התמודדות קשה עם קורונה בבית האבות שאמי מנהלת והיו שם מספר התפרצויות קורונה, פטירות של מטופלים וחוסר בכוח אדם.

הזוית האישית

ויקטוריה: הניסיון מוכיח שלמרות כל הקשיים שאדם פוגש בחיים, אם הוא באמת חפץ במשהו, הוא יכול להשיג את מטרתו ולהצליח. צריך רק רצון והתמדה.