מאגר סיפורי מורשת

ג'ולייט קדוש נולדה ב- 18 בינואר 1936 באלג'יר למשפחת בן לולו. אבא של ג'ולי היה רב נודד. איפה שהיו צריכים רב, לשם היו שולחים אותו, וכך הם הגיעו לאלג'יר. כאשר ג'ולי הייתה בת שלוש שנים חזרה לקזבלנקה כל המשפחה, שכללה שש אחיות ושלושה אחים.

בשנת 1949 החליטה המשפחה לעלות לארץ, אך בגלל שעיכבו את אביהם במחנה המעבר במרסיי, הם נשארו במחנה במשך שישה חודשים ארוכים. לאחר מכן התנדנדו גם הם בגלים במשך חמישה ימים באונייה מודיקה, שהפליגה באותו מסלול שהפליג משה בעלה זכרונו לברכה, מנמל מרסיי לנמל חיפה.

מנמל חיפה לקחו אותם אל בית העולים בפרדס חנה, לאחר שריססו אותם ב-DDT, כמו שריססו את כל יוצאי צפון אפריקה. היא מספרת כמה שקשה לשכוח את הריח הנורא שניתז על הבגדים, על השיער, החפצים והעור, וצרב בעיניים ובנשימה. התחושה המרה של החומר התווספה לבושה שאחזה בהם באותם רגעים שרוססו באבקה.

באותם ימים מעברת פרדס חנה הייתה מחנה בריטי מלא בהאנגרים, ובכל האנגר איכלסו עשרות משפחות שפוזרו עם הזמן ברחבי הארץ. משם העבירו אותם לראשון לציון, לשיכון מזרח בחולות. ג'ולי מספרת כי הביאו אותם בלילה בתוך משאיות שלא יראו לאן הם הגיעו. עם אור הבוקר הראשון כשהתעוררו, קמו לתוך ים של חולות, מדבר צהוב. התחושה הייתה קשה, שהנה זרקו אותם בתוך הלא כלום ללא כלום.

המבט הראשון והחתונה, מפיה של ג'ולייט: "יום אחד עמדנו במושב פתחיה, איפה שגרנו המשפחה, עמדתי עם אבי ושוחחנו, ולפתע עמד מולי גבר נאה. הוא נעמד דום והסתכל עלי, הוא מספר שבאותם רגעים הוא התאהב בי והיה חוזר לאותו רגע כל פעם מחדש.

לאחד כמה זמן התארחנו אצל אישה בשם סימי בן לולו שהזמינה את אבי, הרב שמעון בן לולו. משה ביקש מסימי להעביר מסר לאבי וכי הוא ביקש את ידי לחתונה. אבי הסכים למשה רק להכיר אותי ולאחר מכן הוא החליט אם כן או לא.

במשך שנה שלמה היינו מאורסים. אם הייתה לי אפשרות הייתי חוזרת לימים ההם, אלו הימים הטובים ביותר שלי. חיינו כמו שחיו כולם, רק בצניעות. אהבנו להיפגש ליד השעון ברחוב אלנבי, ליד השער הגדול, שם היינו מטיילים, עושים קניות בשוק הכרמל, שוק התקווה. גם שנים לאחר שכבר התחתנו היינו מגיעים לשם וקונים בגדים ומזון למשפחתנו, ומעלים קצת זכרונות. ב-7 בספטמבר 1955 התחתנו בגני לנה. זאת הייתה החצר האחורית של השכנים של הוריי. היו קצת שולחנות ושתי נורות בחצר שהדליקו לכבוד החתונה. הדודות וההורים שלה הכינו אוכל ואנחנו הבאנו אותו, התרגשנו מאוד. אני עומדת להתחתן עם בחיר ליבי, היש דבר נפלא מזה?

לבשתי שמלה לבנה, שרשרת והינומה והרגשתי היפה בנשים. היה גם מי שניגן לכבודנו באקורדיון. לא היה צורך באולמות מפוארים, הכל היה שם – צניעות, אהבה וקידושין. ועוברים הימים והשנים והיינו נשואים כבר 64 שנים. משה נפטר לפני שלוש שנים ואני מאוד מתגעגעת אליו.

הזוית האישית

ליאל: ההשתתפות בתכנית הייתה חוויה מדהימה של למידה על העבר, הצניעות והאהבה של ז'ולייט הם הצצה אל העבר.