מאגר סיפורי מורשת

רקע משפחתי

סבתי ציפי נולדה בתאריך 10.4.1952 בצ'כוסלובקיה, היום סלובקיה, להורים ניצולי שואה. את כל משפחתה של אמה, מרים, שלחו לאושוויץ וכולם נספו חוץ ממנה. אביה, דוד, היה נשוי לאשתו הראשונה ויחד הולידו חמישה ילדים. גם הם נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ ונספו כולם מלבד אביה, שניצל כשהצליח לקפוץ מהרכבת שהובילה אותו למחנה ההשמדה.

לאחר ששרדו את השואה, שידכו לאביה את מרים שהפכה לימים לאשתו וילדה לו את סבתי ואת אחיה יוסי. הם עברו לגור יחד בסלובקיה, בעיר ליד ברטיסלאבה, שם הוא שימש כרב וחזן של קהילה קטנה. אמה הייתה עקרת בית.

סבתי למדת בבי"ס נוצרי כי לא היה בי"ס יהודי, והייתה התלמידה היהודייה היחידה בכיתה, אבל למרות זאת שמרה על כל החגים והמנהגים. בימי כיפור לא הלכה לביה"ס ורק המנהל ידע שהיא יהודייה. גם אחיה, שנולד שנתיים לפניה, למד באותו ביה"ס. בכל החגים הגיעו יהודי המקום לארוחה אצלם.

העלייה לישראל

בשנת 1964-1960 התחילו גילויי אנטישמיות, לאחר שנודע לתושבי המקום שהם יהודים. סבתי מספרת שבעיקר התנכלו לה כי הייתה תלמידה מצטיינת. הם התחילו לכתוב על הקיר "יהודייה מלוכלכת". בעקבות גילויי האנטישמיות הם החליטו לעלות לישראל. הם עלו ארצה בשנת 1964 על גבי אוניית המעפילים בשם "תיאודור הרצל", אף על פי  שהוריה היו די מבוגרים, ציפי הייתה בת 12, כשעלתה לישראל עם משפחתה. בארץ חוו קליטה כמו העולים הרבים שהיגיעו.

ברגע שהגיעו לארץ, הובילו אותם לצריפים צפופים בעפולה, שהיו בהם רק מיטות. בנוסף, הם היו מאוד רעבים ולא היה להם מה לאכול מאחר והגיעו בשעות צהרי יום שישי המאוחרות כשכבר כל החנויות היו סגורות. חלה לשבת הייתה למעשה הדבר היחיד שקיבלו לאכול.

מאחר והוריה היו ניצולי שואה מבוגרים ועניים היה להם מאוד קשה, בעיקר מבחינה כלכלית – את סבתי ואחיה הכניסו עם יחד עם ילדי "עליית הנוער" לפנימיית "ימין אורד" בגיל 12.5, הם לא ידעו את השפה העברית וראו את הוריהם אחת לחודש. ציפי המשיכה את לימודיה בבית הספר התיכון באותה פנימיה. עם סיום לימודיה בתיכון,  נרשמה ללימודי הנדסת כימיה בביה"ס להנדסאים בחיפה.

במלחמת יום הכיפורים הכירה את מיכאל (סבא שלי ז"ל) ובשנת 1974 התחתנו. בשנת 1975 נולדה דודה שלי תמי, ובשנת 1980 נולדה אמי מירי.

בתמונה – סבא רבא וסבתא רבתא – דולי ושלמה וולף (ההורים של סבי מיכאל ז"ל)

בחתונה של סבתא ציפי וסבא מיכאל וולף

קצת רקע על ארץ מולדתה צ'כוסלובקיה

צ'כוסלובקיה הייתה רפובליקה שנוצרה ב-1918 ופוצלה למדינות העצמאיות צ'כיה וסלובקיה. היא גבלה עם גרמניה, פולין, הונגריה, אוסטריה ורומניה. אין היא גובלת עם ים כלשהו ואין בה חופים. בירתה הייתה פראג (פראג כיום היא בירתה של צ'כיה). לצ'כוסלובקיה היו קשרים טובים עם היישוב העברי בארץ עוד לפני הקמת מדינת ישראל. הייתה אף עסקת נשק בין ישראל לצ'כוסלובקיה שהייתה המקור העיקרי של הנשק לישראל במלחמת העצמאות. במהלך השנים הורעו היחסים בין שתי המדינות בעקבות הפיכתה של צ'כוסלובקיה ל"גרורה סובייטית", ואף לאחר מלחמת ששת הימים ניתקה צ'כוסלובקיה את הקשר עם ישראל בעקבות ברית המועצות, שלא חודש אלא זמן קצר לפני התפרקותה של צ'כוסלובקיה.

אוכלוסייתה נכון לשנת 1991 הייתה 15,600,000 תושבים. יהדות צ'כוסלובקיה הייתה אחת הגדולות והחשובות במזרח אירופה, אך בשואה נרצחו וגורשו מאות אלפי יהודים מהמדינה. כיום נותרה בצ'כיה קהילה קטנה של כ-3000 יהודים ובסלובקיה נותרו עוד כמה אלפים.

מסלול נדידה של סבתא רבתא מרים וסבא רבא דוד וסבתא ציפי

סבתא מספרת שהוריה מעולם לא דיברו על משפחתם שנספתה בשואה ולכן אינה יודעת אפילו את שמם.

"גלגולו של חפץ"

ספר סידור, בן יותר ממאה שנים. סבתא ציפי קיבלה אותו מאביה, שהיה הרב של הקהילה היהודית בשכונה שבה גדלה בסלובקיה.

סידור התפילה העתיק

הזוית האישית

יובל: נהנתי לשמוע ולתעד את סיפורה של סבתי, ציפורה וולף ולהכירה יותר לעומק.