מאגר סיפורי מורשת

שמי אליס ברמלי, נולדתי בקזבלנקה שבמרוקו להוריי משה (סטיב) ורחל. אני הבכורה במשפחתי ויש לי הרבה אחים ואחיות. כאשר הייתי בת שנתיים עלינו מקזבלנקה לירושלים בדיוק בשנת הקמת המדינה. אין לי זיכרונות ממרוקו מכיוון שהייתי תינוקת כשעלינו ארצה. גדלתי בבית מזמיל – קריית יובל של היום, למדתי בבית הספר "ממלכתי חופשי" שהיה במרחק הליכה מהבית.

את בעלי אלברט ברמלי, יליד תוניס, הכרתי בשוק, אני הלכתי לקנות בשוק והוא ראה אותי והתאהב בי. דיברנו וטיילנו יחד. הוא אהב אותי מאוד מאוד. התחתנו ונולדו לנו שלושה בנים, הבכור רני, אחריו ליאב והשלישי יניב. הייתה לי גם בת זכרונה לברכה שנפטרה בבטן שלי. עבדתי במלצרות במלון "קינג דיוויד" ובמלון "פלאטין". פיטרו את כולם ונשארתי בבית לגדל את הילדים. בעלי עבד בפיקוח של העירייה. עבודה מאוד קשה, היה יוצא מאוד מוקדם בבוקר.

אני מאוד אוהבת את השבת. הייתי מתחילה להכין דברים לשבת עוד מיום חמישי. הייתי הולכת לשוק וקונה את הירקות הכי טובים. הייתי מכינה המון דברים, במיוחד אהבתי להכין דגים חריפים עם כוסברה ותפוחי אדמה שבעלי כל כך אוהב. תמיד היו באים אלינו אורחים וכולם אהבו את האוכל שלי.

מגיל קטן מאוד אהבתי לצייר, אני חולת ציורים. בבית הספר הייתי מציירת, הייתי תולה את הציורים בבית. האחים שלי היו אוהבים לראות אותי מציירת. הבנים שלי כשהם רואים אותי הם שואלים תמיד: "מה את מציירת, אימא?". אני אוהבת לצייר את כל הציורים, נופים, חיות, פרחים – הכל מהכול.

אחד מציוריה של אליס

בעלי נפטר בשנה האחרונה ממחלת סרטן, כל לילה אני נזכרת בו ורואה את התמונה שלו. עכשיו אני גרה בבית אבות בקטמון בירושלים. יש לנו את אתי המדריכה שלנו שהיא חמודה מעל ומעבר, היא עושה לנו פעילויות עם שירים ומשמחת אותנו.

יש לי שלושה נכדים: עלמה, מאור והלל אברהם. אני מאוד אוהבת אותם, יש לי תמונה שלהם בפלאפון שלי ואני כל יום מסתכלת עליהם.

הזוית האישית

איילת הסטודנטית המתעדת: את אליס אני מכירה משיעורי התיאטרון שהעברתי בבית האבות בו אליס מתגוררת. חלק מן הסיפורים עלו עוד בשיעורי תיאטרון שעשינו יחד. נהניתי מאוד לשמוע את אליס מדברת ומספרת על חייה ומשפחתה בצורה מורחבת. אליס מאוד נהנתה והתרגשה שאנו משוחחות יחד בחצר בית האבות, לחלוק איתי את חוכמת החיים שלה ואת סיפורה ולהראות את ציוריה היפים.