מאגר סיפורי מורשת

שמי אודליה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את חייו של סבא שלי. שמו של סבי הוא יעקב אברמוב. סבי נולד בתאריך 7.3.1941 בעיר דרבנט, רוסיה. פעם אנשים לא ילדו בבתי חולים ולכן המיילדת שלו באה לבית הוריו ויילדה אותו שם. לסבא שלי יש ארבע אחיות ואח אחד: תמר, לולה, תהילה, אור, סמיון (כולם בחיים). הוא הבכור מבניהם.

הוריו – אבא אדוניהו (על שם בנו של דוד המלך) עבד בנדל"ן וכלכלה ואמו אהובה נשארה עם הילדים בבית. שלושה חודשים לאחר לידתו של סבא, החלה מלחמת העולם השנייה ואביו התגייס למלחמה. סבא, אחיו ואחיותיו נשארו עם אמם בבית.

בגיל 5 החל סבא ללכת לגן הילדים ואחרי שנה עלה לכיתה א', זה היה בית הספר היחיד בעיר שלמדו בו בנים ובנות יחד באותה כיתה. הם גרו בשכונה יהודית באמצע העיר, סבא שלי חי במשפחה דתית ששומרת על המסורת. אבא שלו הלך כל יום לבית הכנסת, סבא שלי סיפר שכבר מגיל 3 הוא היה הולך איתו באופן קבוע לבית הכנסת ובאותו בית כנסת היה כיסא הקרוי על שמו. הוא למד טוב בבית הספר. בגיל 13 הוא עלה לתורה ועשו לו אירוע גדול. באותו האירוע אבא שלו אמר לו שהוא יכול לעזוב את הדת בשביל שיוכל ללכת ללמוד בעיר אחרת. כשסיים את לימודיו בבית הספר הוא נסע לעיר אחרת בכדי להתקבל לאוניברסיטה. באוניברסיטה סבא שלי למד הנדסת צוללות וספינות.

סבא שלי התחיל לעבוד ביצירת תכשיטים והוא בדק מכונות ליטוש. הוא עבד בזה כמה חודשים עד שהתגייס לצבא. בשנת 1962 הוא התגייס לצבא. הוא שירת בחיל היבשה בצי התותחנים. חצי שנה לאחר הגיוס הארגון "קומסומול" מינה אותו למזכיר צי התותחנים. את הצבא הוא סיים חצי שנה לפני הזמן כי היה חייל מצטיין והצבא העניק לו מכינה לקראת המשך הלימודים באוניברסיטה. הוא התקבל לאוניברסיטת סנקט פטרבורג שהייתה אוניברסיטה מאוד נחשבת. באוניברסיטה הוא למד שנתיים במגמה של הנדסת ספינות וצוללות. לאחר שנתיים ההורים שלו שוב ביקשו ממנו לחזור בעקבות בעיות כלכליות. הוא העביר את לימודיו לעיר שקרובה ביותר לעיר שבה גרו הוריו. גם שם הוא למד באוניברסיטה וגם הלך לעבוד בעיר בתור ראש לשכה במפעל להנדסת צוללות. שם הוא הרוויח הרבה מאוד כסף, ועם הכסף הזה עזר להוריו. בשנה הרביעית ללימודים באוניברסיטה הכיר את אשתו.

כיום הם גרים בחדרה. פעם-פעמיים בשבוע אני ומשפחתי מבקרים אותם. אני מאוד שמחה כשאני רואה אותו, אני אוהבת לדבר איתו על מה שעובר עליי, הוא מאוד משכיל ומכיל ואני גאה מאוד שהוא סבא שלי.

זיכרונות מהילדות

בית הספר היסודי היה כמה רחובות ליד ביתו של סבא שלי. ברוסיה לא היה שמות לבתי הספר אלא מספרים, סבי למד בבית ספר מספר 14. התלבושת האחידה של הבנים בבית הספר הייתה ג'ינס שחור או כחול, חולצה מכופתרת לבנה וסוודר עם סמל בית הספר, ובקיץ חולצה מכופתרת לבנה עם סמל (התלבושת האחידה של הבנות הייתה זהה רק עם חצאית שחורה ולא מכנסיים).

סבא שלי מאוד אהב את שיעורי המתמטיקה וגם הצטיין בהם. הקשר של המורים והתלמידים היה די טוב, הם היו מדברים וצוחקים ביחד אבל בנוסף לזה המשמעת הייתה מאוד קשוחה, אתה צריך להיות קשוב למורה כל הזמן, כשכל מורה מגיע לכיתה אתה חייב לעמוד או שיהיה לך עונש. אם למישהו היה חסר ציוד יותר מפעמיים, הוא היה צריך להגיש חיבור בן 150-200 מילים, וגם אם היה מקרה של אלימות או שמישהו מהילדים עישן ברחבי בית הספר, טיפלו בזה בדרכים לא כל כך נעימות.

לסבא שלי לא היה מקצוע שלא אהב או שנא, היו רק מקצועות שהעדיף כמו מתמטיקה ומדעים. סבא שלי היה ילד מאוד חברותי ושובב, בהפסקות ואחר הצהרים הוא נפגש עם החבורה שהייתה לו (יוסף, סשה – בת ,מיכאל, אולגה והוא). הם היו נפגשים תמיד ומסתובבים ביחד בבית הספר ושיחקו עם חברי הכיתה שלהם במשחקים המוכרים גם כיום, כמו גומי, גולות ותחרויות ספורט כמו ריצה או תופסת. בית הספר היה מוציא את התלמידים לטיולים אבל בלי לינה. לעומת זאת הם היו יוצאים למחנה קיץ של חודשיים עם לינה מחוץ לעיר. בבית הספר היה חדר אוכל וסבא שלי וחבריו אהבו מאוד את עוגיות השוקולד שהיו שם. מדי פעם היו מסיבות של ימי הולדת ואירועים מיוחדים כמו: כל סוף שנה מכיתה ז' היו עושים מסיבה לסיום הלימודים, היו סתם עושים מסיבות עם החברים, גם עם המשפחה היו עושים מסיבות אם משהו התארס או סיים לימודים בהצטיינות. זאת הייתה הילדות של סבא שלי.

זיכרונות משנות העשרים

בשנות העשרים לחייו סבא שלי ומשפחתו האזינו למוזיקה קווקזית וטורקית והריקודים הבולטים שהיו בולטים מאוד שכונה ובאזור היו ריקודים קווקזים. סבא שלי אהב מאוד את השירים הטורקים ושירים קצביים באנגלית וגם את הזמר יוסיף קובזון. סבא שלי הלך המון למסיבות ולעיתים רחוקות למועדונים עם חבריו שגם היו חבריי הילדות שלו, במסיבות היו בעיקר שירים באנגלית וטיפה שירים ברוסית של אותה תקופה. כתקשורת סבא שלי היה משתמש בעיקר בטלפונים הציבוריים שהיו בשכונה.

סבא שלי היה בדרך כלל בזמן הפנוי שלו קודם כל מכין את השיעורים והעבודות של האוניברסיטה, ואז היה יוצא להסתובב עם חברים בעיר, מדי פעם היה הולך לעבוד במשמרות צהרים. סבא שלי בנוסף לכך היה מתנדב לעזור בכל מני בתים עם אנשים מבוגרים. סבא שלי וחבריו היו נוהגים לצאת לישון אחד אצל השני או בטבע, הוא מספר שזו הייתה חוויה בלתי נשכחת. הוא סיפר שהם היו צוחקי ומדברים עד הבוקר וגונבים אחד לשני את הבגדים כשהם היו מתקלחים, או שופכים אחד על השני מים כשהאחרים ישנו ושיחקו יחד. הוא ציין שהוא מאוד מתגעגע לתקופה הזאת בחייו ולא היה מסרב לעשות את כל זה שוב ביחד עם חבריו.

אהבה ומשפחה

סבי למד באוניברסיטה וגם הלך לעבוד בעיר בתור ראש לשכה במפעל להנדסת צוללות. שם הוא הרוויח הרבה מאוד כסף, ועם הכסף הזה עזר להוריו. בשנה הרביעית ללימודים באוניברסיטה הכיר שם את אשתו, סבתא שלי – בלה. אבא של סבא שלי ביקש ממנו שיחזור לעיר ויקים את משפחתו שם.

לסבא וסבתא שלי נולדו שלושה ילדים: הבכורה הייתה גאלינה שנולדה בשנת 1974, השני היה יצחק שנולד בשנת 1979 והאחרונה הייתה אימא שלי שנולדה בשנת 1981. אז בעיר שלהם היה נהוג להכיר ולהתחתן עם השכנים, אנשים מקורבים וחברים. סבא וסבתא שלי היו שכנים והכירו טוב יותר באוניברסיטה, היה נהוג להתיידד עם השכנים מהבתים הקרובים – (המשפחה מצד אבא שלי גם הייתה באותה שכונה אז המשפחות כבר הכירו).

היחסים בין הילדים וההורים היה מאוד פתוחים (לפחות במשפחה שלהם), אמי הייתה מאוד קשורה ופתוחה עם סבא שלי ושני אחיה היו יותר בקשר קרוב עם סבתי. היה נהוג בכל ערב ובעיקר בערב שישי ושבת לשבת יחד, לדבר, לצפות בטלוויזיה ומדי פעם להזמין חברים ומשפחה. המשמעת בבית הייתה ברמה מאוד גבוהה, הילדים לא התווכחו הרבה וגם לא על הדברים החשובים. כשזה הגיע ללימודים שלהם, סבי היה מאוד רציני: הוא עזר להם בשיעורים, הסביר להם הכל, למד איתם לכל המבחנים ולא נתן להם ללכת לישון עד שהיו עושים את כל השיעורים וההכנות. כאשר אמי ואחיה גדלו הם הקימו משפחה. לסבי וסבתי יש שלושה ילדים ושבעה נכדים.

עלייה, תקומה והתיישבות

בשנת 1991 סבא שלי עלה לארץ ישראל ביחד עם אשתו וילדיו (הם הגיעו לארץ במטוס). כשהגיעו לארץ לעיר באר שבע, הם גרו בבניין דירות במרכז העיר. כעולים חדשים המשפחה הלכה ללמוד באולפן, חוץ מסבא שלי כי היה צריך ללכת לעבוד כדי לפרנס את המשפחה. לסבא שלי היה קשה לקלוט את השפה וזה הקשה עליו למצוא עבודה. הוא הלך ללמוד תיווך ולאחר שסיים את לימודיו הוא פתח משרד משלו.

כעבור שנה הוא ומשפחתו עברו לראשון לציון והעירייה נתנה לו אישור לפתוח משרד שייתן מענה לאזרחים דוברי השפה הרוסית ולא רק בנושא הנדל"ן אלא גם בנושא האזרחות. סבי ומשפחתו נקלטו טוב בארץ. הילדים למדו ועבדו וסבא שלי קלט מאוד טוב את השפה. סבא שלי סיפר לי שלאחר כמה זמן אחרי שהגיעו לראשון לציון, סבתא שלי חלתה בסרטן והיה לה גידול בראש. הם מצאו רופא מאוד טוב שנמצא בבאר שבע, המשפחה הייתה צריכה להישאר שם בגלל הטיפולים הממושכים אך לבסוף הניתוח עבר בשלום, ומשם הם כבר נשארו בבאר שבע. כיום סבא וסבתא שלי מתגוררים בחדרה.

אילן המשפחה

הזוית האישית

אודליה הנכדה המתעדת: היה עבורי מעניין מאוד לדעת מאיפה סבא שלי הגיע ואיך נראו החיים שלו לפני שנולדתי ולפני הולדת הוריי.