מאגר סיפורי מורשת

שמי אלמוג, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבא שלי, מאיר בן ארוש. סבא מאיר נולד בשנת 1939 במרוקו בעיר קזבלנקה, העיר הלבנה. זוהי עיר יחסית מודרנית עם בתים לבנים, מסעדות ובתי קפה. הוריו יצחק ומסעודה בן ארוש נתנו לו את שמו על שם רבי מאיר בעל הנס.

סבא שלי מאיר הוא אח חמישי מבין שבעה אחים ואחיות, בן למשפחה צנועה, חמה, דתית, מסורתית וציונית. אבא שלו, יצחק, היה חייט ואימא מסעודה עקרת בית.

סבא מספר: "למדתי בבית ספר, היינו משחקים הרבה בכדור ומשחקי רחוב. בילדותי לא הייתה טלוויזיה, היו בתי קולנוע, ואהבתי מאוד לראות סרטים אמריקאים, בעיקר "מערבונים". אהבתי גם לשחות בים. זיכרון שחרוט בי מאוד חזק הוא שיום אחד הלכתי לשחות עם חברים בים, נסחפנו לאזור הנמל והרגשנו שאנחנו טובעים. ראו אותנו מוסלמים מקומיים, קראו לשוטרים מרוקאים ואלה הצילו אותנו מטביעה.

בגיל 12 אבא נפטר ממחלה, אימא נאלצה לעבוד בעבודות דחק ולכלכל את המשפחה. אני נאלצתי לעבוד בכל מיני עבודות מזדמנות כמו שליחויות, ניקיון חצרות, סבלות קלה. את הכסף שהרווחתי נתתי לאימא שלי מסעודה. בשנת 1955 שני אחי הגדולים, מימון וניסים ז"ל, עלו למדינת ישראל אני ושאר בני משפחתי עלינו בעקבותיהם.

עלינו באונייה מקזבלנקה לחיפה. הייתי נער צעיר בן 16. מחיפה עברנו לחיות במעברת הר טוב בבית שמש. החיים במעברה לא היו פשוטים: חיינו בצנע ללא מים, ללא חשמל. היו דליפות של מי גשמים שמילאו דליים, היה קר בחורף וחום אימים בקיץ. סבתא עבדה בעבודת כפיים בקרן קיימת לישראל. לאחר  מכן עברנו לחיות בבית בתוך שיכון עם שני חדרים, כאשר כל האחים חיינו בחדר אחד ואמי ואחיותיי ישנו בסלון.

בגיל 18 גוייסתי לצבא. שירתי בדרום בבאר שבע בסיירת גולני. במילואים לחמתי במלחמת ששת הימים כמקלען בטנק בחטיבה 16. הייתי בין הראשונים שפרצו את חומות ירושלים, הגענו לבית המשפט הירדני שהיה בעיר העתיקה, ראינו את הכותל המערבי מאוד מוזנח (מלא לכלוך) ובתים צמודים אליו. תפסנו עמדות וכך כבשנו את ירושלים.

שירתי גם במלחמת יום הכיפורים. בשעה 14:00 כאשר אני מתפלל בבית הכנסת, באו אוטובוסים עם רשימות וגייסו אותנו. חששתי לעלות כי היו לי אישה וילדים בבית, ואז הכריחו אותי לעלות לאוטובוס ולאכול כי היינו בצום. לחמתי בדרום באזור עזה. זו הייתה אחת המלחמות הכואבות שידעה מדינת ישראל, איבדנו המון חיילים וביניהם לא מעט חברים שלי. ראיתי מראות קשים.

התחלתי לעבוד באזור התעשיה בבית שמש במפעל "נשר", מפעל בטון, בתפקיד מסגר. המצב הכלכלי באותן שנים לא היה טוב ופיטרו אותי. משם הלכתי לעבוד בחברת "אמקור", חברה למוצרי חשמל. התחלתי לעבוד כמסגר ועם הזמן התקדמתי ועבדתי כחווט.

את בת זוגתי רחל הכרתי דרך אחותי איבון ז"ל שגרה בתל אביב. היא הזמינה אותי לאירוע משפחתי שרחל (אשתי לעתיד) נכחה בו. רחל ובני משפחתה גרו ביפו. לאחר שנה התחתנו בחדר אוכל של מפעל "נשר", נולדו לנו שישה ילדים ברחוב המעפילים. עם הזמן הרחבנו את הדירה בשני חדרים ובשנות התשעים עברנו לגור בגבעת שרת בבית שמש בדירה גדולה.

היום אני פנסיונר, חי עם אשתי. כל ילדי התחתנו ב"ה, זכיתי לראות נכדים רבים ואפילו נינים. אני אוהב לצפות בשידורי ספורט, בעיקר כדורגל. אני גם אוהב לעבוד בגינה, יש לי עץ לימונים גדול ועץ זית. אני הולך לבית כנסת ומדי פעם יוצא לקניות בסופר כדי לראות אנשים ולהפעיל את הגוף.

תקופת הקורונה הייתה מאוד לחוצה. אשתי לא בקו הבריאות, דאגתי שלא תידבק בקורונה אך למרות ששמרנו על חוקי הקורונה היא נדבקה. למזלי בצורה קלה יחסית. בקורונה הרגשנו ממש לבד, הילדים והנכדים בקושי באו לבקר וגם אנחנו בקושי יצאנו מהבית. עם הזום ושיחות מהסלולר לא הסתדרנו, להסתובב עם מסיכות היה מאוד משונה. זו הייתה תקופה קשה ואני שמח שהיא נגמרה.

מסר לדור הצעיר

"לא כל האצבעות שוות" – כל אצבע שונה בצורתה בגודלה ובכוחה. אף טביעת אצבע לא דומה לטביעת אצבע אחרת. כלומר: לא כל בני האדם שווים. לכל אדם יש את המיוחדות שלו, לכל אדם יש דעה, צורה, חיים, סביבה וחברים שונים. אבל מה שמאחד את כל היהודים זו יראת שמים וזו החותמת של טביעת האצבע שלך – מה שאתה עושה בידיך שייך רק לך ואף אחד אחר לא יוכל לעשות כמוך. לכן, כל אדם מיוחד בדרכו ובמעשיו והוא משאיר חותם ששייך רק לו.

הזוית האישית

אלמוג הנכד המתעד: מאוד נהניתי לשמוע את סבא מספר על החיים שלו במרוקו ובארץ ישראל. גיליתי דברים חדשים, התרגשתי לגלות דברים שלא ידעתי עליהם, הכרתי יותר טוב את המשפחה ואת סבא מאיר – איך הוא חי במרוקו, איך הוא עלה לארץ, ממה הוא חי, איך הוא נלחם ואיזו משפחה לתפארת הוא בנה. דרך הסיפורים למדתי גם על ההיסטוריה של ארץ ישראל, גיליתי אפילו דברים על עצמי ואני גאה להיות חלק ממשפחת בן ארוש. אני מאחל לסבא בריאות איתנה, נחת ואושר מכל הסובבים אותו ומבטיח להעביר את המסר לדורות הבאים.

סבא מאיר: אני מאחל לאלמוג שיגדל וילמד דברים מעניינים, ימצא עבודה טובה ויצליח בחיים.

סבא ואני לבשנו יום אחד במקרה חולצה באותו צבע ללא תיאום מראש – מיהרנו לצלם