מאגר סיפורי מורשת

סיפור מורשת הורי – סיפורי עלייתם לארץ ישראל

סבתא אורנה מספרת לי:

"נולדתי במושב נורדיה בת שלישית לטובה וחיים בן יעקב אחות לרותי וירדנה.

אמי טובה, סבתא רבתא שלך, עלתה לארץ  בגיל 12 עם כל משפחתה בשנת 1936. הם עלו ארצה באישור השלטונות הבריטיים ששלטו אז בארץ ישראל ע"י סרפיטיקטים שקיבלו מהבריטים ששלטו אז בארץ ישראל. אבי חיים, סבא רבא שלך, עלה ארצה בגיל 20 בשנת 1938 באונייה דראגה א' בעלייה בלתי לגאלית. האונייה הגיעה לארץ בלילה של ערב יום הכיפורים סמוך לחוף קיסריה. הם ירדו בחשיכה לסירות קטנות שם חיכו להם החברים לתנועת בית"ר ומשם הלכו ברגל למבצר שוני.

אבא שלי נולד בפולין בכפר ינג'יוב וגדל רוב חייו בעיר סוסנוביץ. סבא היה בן זקונים להוריו דבורה ויעקב זמישלניי אח לעוד שבעה אחים ואחיות. כילד למד בבית ספר מעורב יהודים ונוצרים ואחר הצהרים למד בחדר ועזר בפרנסת המשפחה. בסוסנוביץ גדל בבית דירות עם חצר גדולה שם הכיר את חברו אברהם אדמוני. הוריו התפרנסו בעבודת מסחר בבדים, מכירת ביצים ומכולת.

כשגדל התחיל להרגיש את האנטישמיות הולכת וגוברת ובגיל 16 הצטרף לתנועת הנוער הבית"רי שבסוסנוביץ יחד עם חברו הטוב אברהם אדמוני, אותו הכיר בחצר הבית שבו גדל. הציונות בערה בנשמתו, ובליבו חש כמיהה לעלות לארץ ישראל. מנחם בגין וכל מנהיגי הציונות עודדו את הנוער לעלות לארץ ישראל – הארץ של היהודים. אבא שלי וחבריו החלו לחסוך פרוטה לפרוטה על מנת שיוכלו לעזוב את פולין ולעלות לארץ ישראל. זה לא היה פשוט כלל כי אבא עזר בפרנסת המשפחה והיה צריך לחסוך למסע ארצה.

סוד זה שמר בליבו ובערב שלפני הנסיעה הודיע להוריו שמחר הוא נפרד מהם ומתחיל את המסע לארץ ישראל. הוריו הביעו התנגדות, אך אבא שלי היה נחוש. כל המשפחה התאספה להיפרד ממנו. רגע לפני שהרכבת לאיטליה עזבה את הרציף סבא גילה ששכח לקחת את התפילין איתו. אביו רץ מהר הביתה והספיק להביא את התפילין לאבא שלי. הזיכרון האחרון של אבא שלי מאביו היה רגע זה. כל משפחתו הענפה של אבי סבא רבא שלך נספו בשואה. זכרם של בני המשפחה שהשאיר שם לא הרפה ממנו עד יומו האחרון. אבא עמד על כך שאנחנו בנותיו ניסע איתו לפולין לראות את עיירת הולדתו ולבקר במחנות ובאתרי ההשמדה.

סבא חיים הוא הילד בן השלוש שיושב על אמו דבורה (באמצע התמונה)

המסע לארץ נמשך חמישה חודשים. זמן ארוך של חוסר וודאות – האם המסע יצליח או לא?

כחבר בתנועת בית"ר, סבא חיים הלך לקבל הכשרה ללחימה בשוני והצטרף לפלוגת האצ"ל בראשון לציון. בנוסף להיותו לוחם האצ"ל עבד בתחילה בפרדסי ראשון לציון ואחר כך עבד במפעל זכוכית. בשנת 1943 הכיר את סבתא טובה אהבתו הגדולה ואשת סודו, והם התחתנו. רותי נולדה בשנת 1944. לאחר זמן בפעילות באצ"ל סבא חיים מונה להיות מפקד ראשון לציון והם יצאו לפעולות שונות נגד השלטון הבריטי ששלט בארץ ישראל.

סבא נתפס על ידי השלטונות הבריטיים לאחר שאיש ההגנה הלשין עליו, והוא נשפט למאסר וישב בכלא לטרון כשנתיים וחצי לסרוגין. תקופה קשה ומאתגרת לסבתא טובה שהלכה לעבוד במפעל הזכוכית במקומו והיתה מטופלת בתינוקת קטנה.

סבא רבא חיים במטע השסק בנורדיה

מספר הזיכרונות של סבא חיים:

"זכינו ליום החלטת האו"ם על הקמת מדינה עברית בעת שהייתי מאחורי סורג ובריח. שמחה לא הייתה בלבנו ביום הוא, ולא מפאת המאסר, אנו וחברינו לרעיון תמיד היינו אנשים חופשיים ברוחנו ובנפשנו. ידענו בבירור מה מחכה לעם בציון מצד הערבים הסובבים אותנו, ידענו לצפות את הבאות. ידענו ימי אור וסתר. הלכנו בשולי הדרכים למען לא ניראה לעיני הבריטים ולעיני אחים טועים. דורי היה דור ההשמדה ודור ראשון לגאולה, ואני בורג קטן בהתחדשות העם. היו אלה ימי הוד ושגב, למרות הקשיים תמיד לוותה אותנו האמונה שיגיע היום שיאיר את השחר".

מתוך ספר שכתב חיים בן יעקב בשנת 1990 על תולדות משפחתו ילדותו ומסע חייו, אותו כתב והקדיש לזכר משפחתו שהושמדה ולמען בנותיו, נכדיו ולדורות הבאים.

סבא חיים בכלא לטרון

התיישבות בנורדיה 

בשנת 1952 הצטרפנו לנורדיה, משפחה קטנה אבא אימא רותי וירדנה. אורנה נולדה בנורדיה בשנת 1957.

החברות בנורדיה ולקיחת חלק פעיל ביישוב הארץ היו עבורו פסגת המאוויים והשאיפות. סבתא טובה עבדה ברוב שנותיה כסדרנית עבודה, וכאחראית על כל הפעילויות של מזכירות נורדיה בעיר הגדולה "נתניה" – בנקים קופות חולים וסידורים שונים בשליחות מושב נורדיה. בגיל חמישים חלתה מאד וסבא טיפל בה במסירות ואהבה גדולה דוגמא ומופת לזוגיות. סבא חיים הקים את מטעי הסובטרופיים במושב: גידולי פקאן, אנונה, שסק אפרסמון ואבוקדו. זכה לתואר חקלאי מצטיין מטעם המדינה. עבד במטעים עד גיל 70 ולאחר מכן עבד במפעל הקפיצים שבנורדיה.

סבא רבא חיים נפטר בסוף שנת 1998 וסבתא רבתא טובה נפטרה כארבעה חודשים אחריו מצער וממחלה קשה בשנת 1999.

משפחת בן יעקב סבא חיים סבתא טובה רותי ירדנה ואורנה הקטנה

סבתא רבתא טובה וסבא רבא חיים

כנס כל משפחת בן יעקב, בנתיים נולדו עוד נינים לסבתא טובה וסבא חיים

ילדות בנורדיה

מהורי, סבא חיים וסבתא טובה, ספגתי ערכים של אהבת הארץ, ערך המשפחה והחברים, נתינה, חריצות, יושרה, להשיג מטרות בחיים, אך בעיקר חום ואהבה.

היתה לי ילדות מאושרת בנורדיה הבית שבו גדלתי. ילדות  מלאת חוויות ממשחקי ילדות, חגים ומסיבות מושקעות. התחנכתי על סיפורי מורשת של הורי מילדותם, סיפורי עלייתם לארץ ובניית ביתם כאן בארץ ישראל והתיישבותם בנורדיה, מושב שהוקם על ידי תנועת בית"ר בה גם אני צמחתי.

בכל יום שישי לאחר ארוחת ערב חגיגית ישבנו אבא אימא ואחיותי בסלון הקטן שבביתנו ושרנו שירי בית"ר וארץ ישראל ושמענו את סיפורי עליית סבא לארץ וסיפורי המחתרת אצ"ל, ואת סיפור אהבתם הגדולה אחד לשנייה.

למדתי בבית הספר היסודי בבית יצחק. בכתה ז' עברנו ללמוד בבית הספר רופין כמחזור ראשון בארץ של חטיבת הביניים ובהמשך בתיכון רופין.

כבר מכתה ד' הילדים במושב נורדיה עבדו, בחופשים של בית הספר, בעבודות המשק הרבות: בלול, בפלחה, במשתלה ובמטע של סבא חיים. שבגרתי עבדתי בעיקר בחממת הורדים שבנורדיה. נהנתי מהעבודה והרגשתי משמעותית ותורמת לשגשוג המשק.

בגרות 

התגייסתי בחורף 1975 לחיל האויר ושרתי בענף כוח אדם בקריה בתל-אביב. חתמתי קבע חצי שנה.

בשנת 1979 התחלתי ללמוד בסימינר הקיבוצים "גננת". אהבתי מאד ילדים והרגשתי זה ייעודי בחיים. רציתי מקצוע שיהיה משמעותי, ומה יותר משמעותי מאשר לתת מעצמי ומכישורי לחנך ילדים רכים באהבה כל כך גדולה?!

עבדתי כ-15 שנים כגננת במשרד החינוך באחד הגנים שבתל-מונד. בשנת 2000 פתחתי גן פרטי בו מתחנכים באהבה גדולה עד היום ילדים קטנים מתינוקות ועד גילאי שלוש. תחת ידי גדלו דורות רבים של ילדים (בחישוב שלי מאות ילדים).

גם אתה אוריה גדלת בגן שלי, אושר גדול לתת לך את כל כולי ולהיות משמעותית בגידולך. הגשמתי את יעודי בחיים לגדל דורות של ילדים באהבה: חינוך לרעות ואחווה, סובלנות, אהבת הטבע וארץ ישראל, אהבת משפחה וחברות.

בשנה האחרונה ללימודי הכרתי את סבא ויקי ואהבה גדולה בלבבנו. התחתנו בתאריך 16.08.1982 בנורדיה. גרנו במשק שלנו בכפר הס. כאן נולדו לנו ילדנו: הבכורה אימא שלך שחר ואחיה, עידו אסף ודורון.

סבא עבד במשך כחקלאי, גידל, פרחים, פרדס אשכוליות ומטע אבוקדו ותרנגולי הודו. לאט לאט המשק התפתח עברנו לגדל כבשים, ולאחר מכן סבא התמקצע רק בגידולי פרחים לייצוא עד השנה. כיום סבא עובד יחד עם עידו ואבא שלך אסף בחממה הידרופונית "עלים".

היה לי ברור תמיד שאגור במושב והמשפחה שאקים תעסוק בחקלאות. ארץ ישראל לא יכולה להתקיים בלי עיבוד אדמתה, זוהי ציונות. זאת אהבת הארץ. אלו הם שורשינו גם שלי וגם של ויקי ואת האהבה הזאת הורשנו לילדנו.

החלום של אוריה: להצליח בחיים ולהיות הייטקיסט.

החלום של  אורנה: תמיד חלמתי להקים בית ומשפחה חמה ואוהבת, התמזל מזלי ויחד עם ויקי החבר הכי טוב שלי ואהוב ליבי, בנינו בית מאושר במושב כפר הס. כאן נולדו ילדנו ונכדנו כאן ניטעו שורשים, שלנו ושל ילדינו. חלקם חקלאים כמונו, חלקם עוסקים בחינוך ובמקצועות חשובים התורמים למארג חשוב לקיום מדינת ישראל, במקצועות הייטק, בטחון המדינה ובמקצועות פרא רפואיים.

החלום שלי שכולם יהיו מאושרים בריאים ומאוחדים!

 מתוך ספר זיכרונות: ספור חיים – חיים בן יעקב, איש אצ"ל, לוחם וחקלאי

"זכינו ליום החלטת האו"ם על הקמת מדינה עברית בעת שהייתי מאחורי סורג ובריח. שמחה לא הייתה בלבנו ביום הוא, ולא מפאת המאסר, אנו וחברינו לרעיון תמיד היינו אנשים חופשיים ברוחנו ובנפשנו.

ידענו בבירור מה מחכה לעם בציון מצד הערבים הסובבים אותנו, ידענו לצפות את הבאות. ידענו ימי אור וסתר. הלכנו בשולי הדרכים למען לא ניראה לעיני הבריטים ולעיני אחים טועים.

דורי היה דור ההשמדה ודור ראשון לגאולה, ואני בורג קטן בהתחדשות העם…. תמיד לוותה אותנו האמונה שיגיע היום שיאיר השחר".

סבתא אורנה וסבא ויקי  

אימא שחר אבא אסף ואוריה

בגן של סבתא "גנון ניצנים" אחי לביא ואני אוריה

משפחת הלטאי – 2023

העץ המשפחתי שלנו

הזוית האישית

אוריה: היה לי כיף לעשות איתך את העבודה ולהפגש בבית ספר ולשמוע את הסיפורים עליך ועל סבא חיים. היה לי כיף לשמוע על הסיפור עם החבית בה נפצעת ביד ולשמוע שהיית ילדה שובבה שאוהבת משחקים של ילדים, לשמוע איך הכרת את סבא ויקי

סבתא אורנה: ילד קסם נהנתי מחברתך זו היתה הזדמנות נהדרת להיות שנינו יחד לבד ללא אחים ובני דודים מסביב חיבוק ושיתוף ופתאום אתה מספר לי הרבה יותר דברים מהחוויות שלך, ראיתי איך העיניים שלך נוצצות שסיפרתי לך על אנקדוטות מצחיקות ושובבות בילדותי. הכרת את סיפור החיים המשותפים של סבא ויקי ושלי לעומק וראית את האהבה והשמחה שלנו כאשר כל המשפחה הילדים והנכדים סביבנו, משפחה של הרבה יחד, ויחד עם זאת לתת מקום לכל אחד ואחת לצמיחה אישית וחיבור לכולם. למדתה שהעבודה בגן, חינוך והעבודה במשק החקלאי היא לא רק פרנסה, אלא יעוד והגשמה של החלום שלנו כאן. זו הזדמנות נהדרת לומר לך שוב שאתה ילד נפלא חם ואוהב, אח טוב ודואג לאחיך הגדולים והקטנים, בני הדודים והמשפחה, חבר טוב, אוהב את הכפר והארץ. אוהבת אותך מאד מאד ובטוחה שתצליח בחיים והעיקר שתהיה מאושר.