מאגר סיפורי מורשת

שמי גיורא אביגדורוב, אני בן 73 נולדתי בכפר סבא כשמגוריי היו בכפר מלל.

להורים שלי קראו הדסה ונחמיה אביגדורוב. שני ההורים נולדו בארץ. הדסה נולדה בכפר מלל להורים חסיה ומרדכי זילברג שנולד ברוסיה ועלה לארץ בגיל 16. לאחר כמה גלגולים הגיע לכפר מלל בשנת 1912 והיה בין הראשונים שהקימו את מושב כפר מלל שנחשב עד היום למושב הראשון בארץ. לאחר מספר שנים חסיה נפטרה וסבא נישא בשנית.

נחמיה נולד במושב בשם מצפה שבגליל לסבא גדול בשם גד וסבתא גדולה רחל אביגדורוב.

סבא גדול גד היה מ"אנשי השומר" באותה התקופה ששמרו על המושבות בכל צפון הארץ, סבא גד היה זה שלקח במו ידיו את יוסף טרומפלדור שנפצע בהגנה על תל חי והביא אותו לטיפול בכפר גלעדי.

בשנת 1936 בהתקפות והפרעות הקשות של הערבים בצפון הארץ, נהרג סבא גדול גד בהגנה על היישוב מצפה. סבא גד וסבתא רחל קבורים בחלקת השומר בכפר גלעדי שמאחורי הפסל של האריה השואג. לסבא נחמיה הייתה אחות צופיה ואח בשם אברהם אביגדורוב שנקרא בפי קול בשם "בומצ'יק".

בומצ'יק היה מאנשי הפלמ"ח. הוא למד במקווה ישראל – ביה"ס חקלאי. כשהוא היה בן 16 בלבד נקרא לפעולה לעצירת שיירה גדולה מאוד של חיילים ותחמושת ערביים שבאה מכיוון עכו לכיוון חיפה לעזרה בניסיון כיבוש חיפה במלחמת העצמאות בשנת 1948.

אנשי הפלמ"ח ובניהם בומצ'יק, הקימו מארב לשיירה סמוך לקריית מוצקין, בניסיון הראשון לא הצליחו החברים לעצור את השיירה ומכיוון שכך בומצ'יק ועוד חבר בשם לנדאו קפצו לאמצע הכביש מול השיירה ועם רובי ה"סטנים" שלהם ירו ברכב הראשון שהתפוצץ וכל שאר השיירה הושמדה. לנדאו נהרג מהפיצוץ ובומצ'יק נפצע קשה מאוד. בהתחלה בומצ'יק נחשב למת ונלקח לחדר קירור מתים, במקרה נכנסה אחות ושמעה רעשים והתברר שבומצ'יק חי. מאז עבר הרבה מאוד ניתוחים וחי עד גיל 85. על פעולה זו קיבל בומצ'יק אות גיבור ישראל, האות הגבוהה ביותר שניתן לפעולות גבורה מיוחדות. את האות קיבל מראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן גוריון.

סבא נחמיה היה בין מובילי השיירות של אספקה ונשק לירושלים הנצורה בדרך בורמה ולמזלו נשאר בחיים אחרי מארבים וירי על השיירות של הפורעים הערבים.

לאחר סיום מלחמת העצמאות סבא נחמיה וסבתא הדסה התחתנו ועברו לגור במשק בכפר מלל. לימים נולדו להם 3 ילדים, גדי על שם סבא גד (איש השומר שנהרג במאורעות 1936), אני גיורא שנולדתי בבית יולדות בכפר סבא ואחותנו, ציפי. לגד נולדו שלושה ילדים, לציפי שני ילדים ולי שלושה ילדים.

הייתה לי ילדות מדהימה במושב בכפר מלל. לא היו טלפונים, לא היו כבישים, לא מחשבים וכל עולמינו היה לצאת החוצה לחצר ולשחק עם החברים.

המצאנו כל מיני משחקים כמו חמור ארוך, קלאס, 5 אבנים ושיחקנו הרבה מאוד כדורגל. החלום הגדול שלי היה להיות שחקן כדורגל מקצועי ולכן כבר מגיל 10 הייתי הולך ברגל כמה קילומטרים למגרש הכדורגל של הפועל כפר סבא, יחד עם חברים נכנסנו לקבוצת הילדים הראשונה באגודה. היינו קבוצה מצוינת, שיחקנו בליגה וזכינו באליפות הארץ לקבוצות בגיל שלנו. הייתי שחקן מצטיין. בהמשך הזמן עלינו לקבוצת נערים וגם שם זכינו באליפות הארץ. משם עלינו לקבוצת הנוער והתמניתי לקפטן הקבוצה וזכינו בגביע המדינה כשאני מרים את הגביע עם הידיים אל על. מכיוון שהייתי שחקן מצטיין, כבר בגיל צעיר ( 16) העבירו אותי לשחק בקבוצת הבוגרים.

בילדות הלכתי לגן הילדים שהיה בכפר מלל והייתה לנו תקופה מקסימה. בגיל 6 עליתי לכיתה א' בבית הספר ממלכתי על שם "אהרונוביץ" בכפר מלל שעדיין קיים ופעיל. בלימודים לא הייתי תלמיד מצטיין אבל בספורט הייתי מעולה. אחרי כיתה ח' עברתי לביה"ס מקצועי "אורט שפירא" בכפר סבא. כל השנים האלה המשכתי לשחק כדורגל כפי שסיפרתי קודם. באורט למדתי במגמת מכשירנות וקיבלתי מיומנויות מצוינות בעבודה מעשית שמובילה אותי עד עצם היום הזה.

בהגיעי לגיל גיוס קיבלתי מכתב מהצבא לזימון למבדקים לקורס טייס.

ההתלבטות בין להמשיך לשחק כדורגל כמקצוע לבין התגייסות לקורס טייס הייתה קשה, ובכל זאת ניגשתי למבדקים. לפני כן לא הייתה במוחי שום מחשבה לגיוס משמעותי בצבא וכל מחשבותיי היו להיות ספורטאי מצטיין ולהיות ג'ובניק. אבל בכל זאת אמרתי לעצמי שאני אנסה להמשיך ומה שיהיה יהיה. תוך כדי המשכתי לשחק כדורגל, עד שקיבלתי פקודה להחליט או כדורגל או קורס טייס. ומאותו רגע התרכזתי בקורס וכל פעם שהייתי עובר שלב הייתי אומר לעצמי "איזה יופי". כך המשכתי במעלה השלבים.

שחקן כדורגל

הקורס היה קשה מאוד, וכשהגעתי לבצע את טיסת הסולו הראשונה האושר והשמחה היו בשמיים. סיימתי את הקורס בשנת 1970 ועברתי לבסיס רמת דוד לקורס אימון מתקדם על מטוס סקייהוק. משם עברתי לבסיס תל נוף לטייסת 115. תוך כדי שירות בטייסת הדרכתי בבית ספר לטיסה במשך שנתיים חניכים צעירים.

בחיל האוויר – קורס טייס

באוקטובר 73 פרצה מלחמת יום הכיפורים שבה השתתפתי. המלחמה הייתה מאוד קשה ואיבדתי הרבה חברים מהטייסת ומכל חיל האוויר. תוך כדי הלחימה נפגעתי פעמיים מטילי קרקע אוויר של האויב, והצלחתי, למזלי הגדול, לנחות נחיתות אונס (חירום) בשדה תעופה "רפידים" שבסיני.

טייס בחיל האוויר

לאחר שש שנים של שירות השתחררתי מהצבא והמשכתי לטוס במילואים עוד הרבה שנים תוך כדי מעבר לטייסת 140 בשדה תעופה "בקעת הירח" שקרוב לעיר אילת. לאחר הסכם השלום עם מצרים הוחזר השדה יחד עם כל סיני למצרים.

 עולה למטוס

לאחר שחרורי בשנת 1974 טסתי עם עוד חבר לארצות הברית לטיול של אחרי הצבא. הגענו לניו ג'רזי למשפחה של חברי אמציה, ושם קיבלנו מהדוד של אמציה רכב קמפר שאיתו נסענו בכל רחבי ארה"ב כחצי שנה. ברכב ישנו מדי פעם על מזרונים ובו היה לנו גם מקרר קטן ומקום לכל הציוד.

בשלב מסוים הגענו לפלורידה ובערב הלכנו למועדון לילה לבלות. ישבנו על הבר שתינו בירה ושם הכרנו שתי בנות. רקדנו, צחקנו, שתינו ונפרדנו לשלום. אחת הבנות, בשם קלאודיה, הזמינה אותנו למחרת לעסק המשפחתי שהיה חנות נשק וקמפינג בבעלות אביה, בשם ריצ'רד. האבא שהיה יהודי ציוני אהב מאוד את ישראל, לאחר שסיפרנו שאנחנו טייס ושריונר ושנלחמנו במלחמת יום כיפור, התלהב מאוד והזמין אותנו לארוחת ערב בביתם. הגענו לארוחת ערב וגם האימא איליין התלהבה מאוד מאיתנו וביקשה שנשאר ללון בביתם.

כך נשארנו ובמשך כשבוע טיילנו עם רכב המשפחה בכל פלורידה יחד, חברי ואני ושתי הבנות וכך בעצם הכרתי את אשתי ואם ילדיי וסבתא של נכדיי, קלאודיה בקאוולד-אביגדורוב.

לאחר שטיילנו בכל ארה"ב, אמציה ואני חזרנו לניו יורק ומשם טסתי שוב לפלורידה למספר ימים לקלאודיה.  לאחר כשנה הגיעה קלאודיה לארץ, למדה באולפן עברית ולאחר זמן מה התחתנו.

 ביום נישואינו

חזרתי למשק של סבא מרדכי זילברג והתחלנו קלאודיה ואני לעסוק ולעבוד בחקלאות בעיקר גידול פרחים וגידולי שדה כמו תפוחי אדמה, גזר, בוטנים וכו'. בנוסף, הרחבתי את הלול לגידול תרנגולות לביצים. גידול הפרחים, ענף ראשי במשק, היה בעיקר ציפורן ננסי, אותו גידלנו בעיקר לייצוא להולנד. בהולנד היו מעין בורסות לפרחים כמו מכירה פומבית, שבה היו הקניינים מגיעים מכל אירופה ורוכשים פרחים לפיזור לכל מדינה ומדינה. שארית הפרחים שנותרו מכרנו בארץ לחנויות פרחים. בשלב מסוים גידול הפרחים היה במשבר ולכן נאלצנו לחסל את הענף.

גידלנו 7 דונם תפוחי אדמה, בסיום העונה שמחנו מאוד על הרווח שנותר.

לפני מספר שבועות נאלצנו לסגור גם את הלול. היום אני וקלאודיה פנסיונרים וגרים עדיין במשק בכפר מלל, שמחים מאוד להנות מהמשפחה מהילדים ומהנכדים.

לשמחתנו התרחבנו בעוד נכד ונכדה, סך הכול שבעה נכדים.

מבחר תמונות עם נכדינו האהובים

באחד הטיולים שלנו

תמונה משפחתית

הזוית האישית

אלון: במהלך התוכנית הקשר הרב דורי היה לי ממש כיף עם סבא ונהניתי לשמוע על סיפוריו. הכרתי אותו הרבה יותר טוב ולמדתי יותר עליו ועל משפחתי בכללי. החוויות שלו במהלך החיים היו מעניינות ומסקרנות ואני גאה בו על מי שהוא. סבא שלי הוא בן אדם אמיץ, חזק ורגיש. אני רוצה לאחל לו את כול הטוב שבעולם, ושימשיך להיות מי שהוא, אני אוהב אותו הכי בעולם.

סבא גיורא: מדהים ומרגש מאוד היה לחוות את הקשר הרב דורי עם נכדי הבכור אלון המקסים שאני כל כך אוהב. הייתה לנו הזדמנות נפלאה לשבת ביחד לזמן איכות מדהים ולספר את ההיסטוריה וקורות חיי כסבא וכמשפחה בתוך תקומת מדינת ישראל. אלון היה קשוב והתפתחה שיחה מעלפת ביני ובינו. אלון התעניין בכול שלב של סיפור חיי. תודה מיוחדת לכול יוזמי תוכנית הקשר הרב דורי שאפשר לי כסבא ולנכד אלון לספר את סיפור חיי וחיי המשפחה השזור בתקומת מדינת ישראל.