מאגר סיפורי מורשת

סבתא מספרת: על סבא שלך אפשר לכתוב ספר שלם של זיכרונות…

כבר בגיל צעיר מאוד, סבך שאף לעלות לארץ ישראל, באותם זמנים המשפחות בגולה היו מאוחדות מאוד והפרנסה הייתה משותפת, לכן היו מתגוררים באותו מבנה כל המשפחה, ההורים והילדים עם משפחותיהם, כמו חמולה.

דוד גדעון, (אחיינו של סבך), היה קשור מאוד לסבך, עד כדי כך שהיה נוהג לישון לצדו בלילה.

לילה אחד הוא הבחין שסבך מכין לעצמו תיק אשר הכיל את חפציו האישיים, גדעון לא הבין מה קורה ושאל את סבך מה מעשיו, סבך השיב לו כי הגיע הזמן לעלות לארץ ישראל.

אף אחד לא ידע על תכניותיו של סבך, הכול נעשה בחשאי, השאלה הגדולה הייתה- מתי יתראו שוב בעתיד?

בשנת 1947, סבך הגיע לקיבוץ בצרפת, בו חנו כל העולים לארץ ישראל, בקיבוץ הזה נהגו להשאיר את הכוח הצעיר להכשרה ועבודה, בעיקר כדי לסייע בהעלאת הזקנים והילדים הצעירים לאניות אשר הובילו אותם לארץ ישראל. בקיבוץ הזה סבא הכיר אותי ונשא אותי לאשה. בשנת 1948 הריתי ולכן הוחלט כמנהג הקבוצה, שעלינו לעלות ארצה. עלינו על האנייה "נגבה" ויצאנו לדרך אל ארץ ישראל.

בנמל חיכו לנו נציגי הסוכנות היהודית יחד עם דוד בן גוריון, סבך שהיה ציוני בכל רמ"ח אבריו, החליט לממש את ציוויו של דוד בן גוריון המורה לפלוש לבתים ערבים מהם ברחו מיד לאחר ההכרזה על הקמת מדינה יהודית.

כך היה, הגענו לעיר עכו ופלשנו לבית ערבי, בן שני חדרים.

התקופה הייתה תקופה קשה מבחינה כלכלית ובקושי היה לנו מזון, למדנו להסתפק במועט, לכל אחד מאתנו הייתה גינה צמודה, בה גידלנו ירק גינה, בהמשך כבר היה לנו כרם קטן ועצי פרי.

מכיוון שלא זכית להכיר את סבך, הייתי רוצה לתאר לך אותו במילים חמות, כך שיהיה לך איזשהו מושג על האדם המיוחד הזה.

ראשית, חשוב לי שתדעי עד כמה הוא היה ציוני, סבך עשה הכול בכדי להתגייס לצבא וכאשר הגיע ארצה זייף את תאריך שנת לידתו ב- שלוש שנים אחורנית, כך שגילו יהיה צעיר יותר, ואכן כך היה, סבך התגייס ומימש את זכותו הראשונה בארץ בכבוד!

סבא רכש המון חברים בארץ, ביניהם היה דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת היהודים. הם נהגו להתכתב ביניהם, אמנם לא הרבה ובידנו מכתבים שנשלחו אלינו כאשר נולד הבן השמיני וקראנו שמו דוד בן גוריון ואמך פולה בן גוריון שקיבלה את השם במקור מדוד בן גוריון בכבודו ובעצמו.

חוויה כואבת:

בסוף שנת 1948 נולדה בתי הבכורה לאה, לאה נשארה לאחר הלידה בבית החולים כי לא יכולתי להניק אותה. לאחר מספר ימי מנוחה בבית, נסעתי לבקרה בבית החולים יחד עם אחי כי סבך היה בצבא, ושם נאמר לנו כי בתי נפטרה, חזרתי לביתי כאובה ובלי בת.

ומאז נוספו למשפחה גרשון, אסתי, מזל, אבי, לאה, דינה דודו ופולה.

באחת השנים הגיע אל ביתנו צו גיוס המופנה אל לאה ולאה הקרויה על שם אחותה הבכורה עדיין ילדה ואין זה הגיוני שתקבל צו גיוס. צו זה עורר בנו חשדות כי לאה הבכורה בעצם לא מתה אלא חיה ואין אנו יודעים מה עלה בגורלה.

סבא נסע עם לאה הצעירה ללשכת הגיוס ובדק את עניין הצו, טען שאין זה אפשרי ואולי אין כאן בלבול אלא אם כן לאה הבת הבכורה עודנה בחיים. מאז אני מאמינה כי בתי הבכורה עדיין בחיים ושהיא כנראה נחטפה כמו רבים אחרים. אין יום שאינני חושבת עליה, אין דבר שלא עשינו על מנת לעלות על עקבותיה, מאז אותו צו גיוס אני נושאת בליבי משאלה אחת שאזכה לראות את בתי הבכורה ולו רק פעם אחת נוספת!