מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ציונות ואהבת הארץ – סיפורו של אלכס

הקבוצה בסיור במוזיאון "אנו"
אלכס
סיפור עלייתו של אלכס לארץ והתמודדותו עם קשיי העלייה

אלכס נולד ב-3.10.1947 בעיר מונקץ' שבברית המועצות, כיום אוקראינה.

אלכס נולד למשפחה דתית וציונית, שאהבה את הארץ ורצתה לעלות אליה.

אלכס נולד בברית המועצות למשטר מדכא וקשוח, במיוחד כלפי היהודים שחיו שם. השלטונות שם, לא אפשרו יציאה מהמדינה במשך שנים אלא לאחר קבלת אישור מיוחד מן השלטונות. במשפחתו של אלכס ניסו לשמור על המורשת והגחלת היהודית, התפללו ולמדו במחתרת כדי שלא יגלו אותם, מפני שבברה"מ אסור היה להיות דתיים בדת כלשהי.

אלכס התחיל ללמוד תורה בחדר, במחתרת, כבר בגיל 3, הוא למד בחדר בבוקר, ולאחר מכן הלך לבית הספר.

אמו של אלכס חלתה ונפטרה בגיל 49 בשנת 1963,  כשאלכס היה בן 16. אלכס התחתן בברית המועצות בשנת 1970.

משנת 1956 הגישה משפחתו של אלכס בקשות כדי לעלות ארצה.

רק לאחר שנים של בקשות, בשנת 1972 אלכס ומשפחתו קיבלו אישור לעלות ארצה, כשאלכס היה כבר נשוי עם ילדה. הם היו צריכים לארוז מהר מאוד, תוך 10 ימים ולנסוע למוסקבה כדי לטוס ארצה.

המשפחה הגיעה לישראל, ושלחו אותם לנהריה ללמוד עברית באולפן. במקום ללמוד, אלכס התחיל ישר לעבוד במפעל, כי ידע קצת עברית מלימודי התורה, כשהיה ילד.

אלכס ידע גם רוסית והונגרית והיו מתרגמים לו ועוזרים לו במה שצריך. חצי שנה גרו בנהריה ולאחר מכן עברו לבאר שבע.

אשתו של אלכס למדה הוראה בירושלים והייתה נוסעת כל פעם לללמוד, היא למדה שם יותר משנה ולבסוף החליטה שהיא לא רוצה להיות מורה וקיבלה עבודה באוניברסיטת בן גוריון.

אלכס מספר שבעקבות מקומות העבודה שלו ושל אשתו הם הצליחו להתחבר לתושבים המקומיים וזה עזר להם גם להבין את השפה.

כשאלכס הגיע לבאר שבע הלך ללשכת הגיוס ורצה להתגייס לצבא למרות שהיה כבר בן 25. היה לו מאוד חשוב להתגייס למרות שכבר עבר את הגיל. שלחו אותו תחילה לבה”ד 9 ולאחר מכן הוא עבר קורס תותחנים בשבטה והתגייס לחיל התותחנים. הוא השתתף גם בפעולות מבצעיות בלבנון.

בזמן שאלכס היה בצבא, אשתו הייתה המפרנסת היחידה ובעקבות זה היא הצליחה להשיג מלגה מהסוכנות שעזרה להם..

אלכס למד ועבד בחרטות כבר כשהיה בן 16.5 בברית המועצות, הוא אהב את המקצוע שלו מכיוון שזו הייתה עבודה יצירתית. אלכס עבד 3 שנים במפעל באשדוד והיה נוסע לשם כל בוקר מבאר שבע.

לאחר מכן אלכס פתח עסק משלו לחרטות ועבודה עם ברזל, הוא לא רצה לפתוח עסק אבל בן דודו שהיה איש עסקים הציע לו והוא הסכים. בתחילה לא היו לאלכס  לקוחות ואחרי חצי שנה הגיע לקוח ראשון.

משם העסק התפתח והוא עבד עם מפעלים רציניים כמו: משרד הביטחון, מפעלי ים המלח, קמ”ג וגם אנשים פרטיים שהיו צריכים את  שירותיו. בשנת 2019 סגר את העסק ויצא לפנסיה, ועבר לפאלאס להבים, שם הוא חי היום.

הזוית האישית

עידו: בחרתי לתעד את סיפורו של אלכס מכיוון שהסיפור שלו מאוד עניין אותי. אלכס בן אדם מאוד מעניין ונעים להקשיב לו ולסיפוריו. במהלך התיעוד למדתי על הסיפור שלו ועל החיים של פעם בברית המועצות. על עלייתו לארץ ואיך התאקלם בארץ. איך היו החיים בארץ פעם. במהלך התיעוד למדתי גם כיצד לראיין ולהקשיב לסיפורים שונים, היה מאוד מסקרן ומלמד.

מילון

מונקץ’
כיום עיר הבירה של נפת מוקצ’בו במחוז זקרפטיה שבאוקראינה. אוכלוסיית העיר, שמונה כ-86,000 נפש מורכבת מרוסים, אוקראינים והונגרים. העיר הייתה בתחום ברית המועצות לפני פירוקה. בשנות ה-20 של המאה העשרים חיו בעיר מעל 10,000 יהודים שהיוו מחצית מתושביה. רובם ניספו בשואה.

ציטוטים

”לאלכס שהיה כבר בן 25, היה מאוד חשוב להתגייס למרות שכבר עבר את הגיל. “

הקשר הרב דורי