מאגר סיפורי מורשת

שמי צחי אליהו. נולדתי בתאריך 31.7.1973 בירושלים, ישראל. שמות הוריי: שלום ופאני אליהו.

אבי שלום הגיע לארץ מכורדיסטן שבעיראק והגיע לארץ ישראל בגיל 6 חודשים, לכן הוא לא זוכר כלום מסיפורי העלייה. לאחר מכן, כשהגיעו לארץ ישראל, הם התגוררו בשכונת ליפתא שנמצאת בכניסה לירושלים. לאחר מכן התגוררו במחנה יהודה ירושלים.

אמי פאני הגיעה לארץ ישראל ממרוקו כשהייתה בת 9. היא זוכרת את סיפור העלייה לארץ ישראל וסיפרה לי שדודה שלה עבדה בסוכנות היהודית והיא הייתה ציונית ואוהבת את ארץ ישראל, היא זו ששכנעה את משפחתה של אמי לעלות לארץ ישראל, מתוך אהבה לארץ ישראל וציונות.

אמי סיפרה שהיחסים בין הערבים המרוקאים לבין יהודי מרוקו היו יחסים מצויינים, הם עבדו במרוקו ביחד, שיתפו איתם פעולה והיו חברים טובים. היא סיפרה לי שעדיין יש מנהגים שבאו ממרוקו לארץ ישראל, כמו המימונה וטקס החינה שעושים לחתן והכלה. עד היום יש מאכלים פופולריים של העדה כגון: קוסקוס, מופלטות, ספינג', דגים חריפים.

כשאמי עלתה לארץ הם התגוררו באופקים, עיירת פיתוח שנמצאת בדרום. המצב הכלכלי היה ירוד מאוד, לכן כל בני המשפחה נאלצו לעבוד, כולל הילדים, כדי להביא פרנסה לבית. לאחר מספר שנים הם עברו להתגורר בירושלים, בשוק מחנה יהודה. בתקופה בה הם התגוררו באופקים הם עבדו בחקלאות והתפרנסו מעבודה חקלאית. זה מה שחיזק להם את הזיקה לארץ ישראל.

אני יותר מחובר לאימא שלי במשפחה. היא יותר מבינה ורגישה ופחות קשוחה מאבא שלי, שהיינו יותר נרתעים ממנו. היה לו חינוך קצת יותר קשוח מאמי. הייתי פונה לאימא בכל בעיה ותמיד היה לה פתרון לכל דבר.

ילדותי

גדלתי בשכונת רמות בירושלים ולמדתי בבית הספר אורט נביאים. אהבתי לשחק כדורגל וסנוקר. היו לי שני חברים טובים מהילדות שקוראים להם אושיק ונמרוד. הם גדלו איתי בשכונה ואנחנו חברים עד היום הזה, חברי הילדות היו חברים מיוחדים היינו ממש כמו אחים.

למדתי בבית ספר יסודי ברמות ב' ובתיכון למדתי באורט נביאים, למדתי במגמת מכונאות רכב. המורה שאני הכי זוכר במיוחד הוא המורה למתמטיקה, קוראים לו זאבי. הוא היה מלא בנתינה ואהב מאוד לעזור לתלמידים.

השירות הצבאי

שירתי שלוש שנים בבסיס בית אל בתפקיד מכונאי משאיות. אהבתי את התפקיד כי למדתי מכונאות וידעתי לשלוט בכל התקלות. אהבתי להיות בבסיס הזה, היו לי שם הרבה חברים והייתי משתחרר כל יום הביתה. לאחר שהשתחררתי מהצבא, העבודה הראשונה שלי הייתה בבזק בעיר העתיקה. עבדתי שם עם ערבים וגם תוך כדי למדתי לדבר ערבית. אהבתי לעבוד שם, היו מפנקים אותי במאכלים מיוחדים שיש לערבים כמו כנאפה ובקלאוות.

היכרות, נישואים ובניית משפחה

את אשתי אורלי הכרתי באולם אירועים. היא הייתה חברה טובה של בת דודה שלי קרן והיה לאח שלה בר מצווה, וכמובן שגם אני הייתי שם. קרן הכירה ביננו והתחלנו לצאת. יצאנו שלוש שנים ואז התחתנו, עברנו לגור במעלה אדומים ונולדו לנו שלושה ילדים: טל, רון ואדיר.

האירוע המיוחד שעשינו יחד הוא שנסענו ליוון ביחד כל המשפחה ועשינו חיים.

העיסוק שלי היום

היום אני עובד במשרד החינוך בתפקיד נהג, עבודתי מאוד מעניינת ומאתגרת וכל פעם אני מסיע אנשים בתפקיד מנהלי וגם את שר החינוך. בעבודה זו אני נוסע להרבה מקומות מכיר אותם. אני אוהב לדבר ולשמוע על תחומים מגוונים בנושא החינוך במדינה שלנו.

תקופת הקורונה

בתקופת הקורונה היינו בבית, זה היה זמן למנוחה, לסדר ולארגון, היה זמן איכות במשפחה: ראינו המון סרטים ושיחקנו הרבה ביחד. זו הייתה תקופה של הפסקה מהמירוץ היום-יומי ויותר הערכה לחיים האמיתיים. לא תמיד צריך להיות במרדף, צריך לפעמים לנוח, לקחת פסק זמן ולהנות מהדברים הקטנים.

מסר לדור הצעיר

החיים הם זמניים וצריך להנות מהיחד בכל זמן ורגע נתון, לא לוותר על המשפחה כי זה הדבר הכי חשוב.

להיות אנשים טובים, כי שאתה טוב – הטוב חוזר אלייך בחזרה. חשוב לעזור לאנשים שזקוקים לעזרה, יש משהו שממלא בנתינה לזולת. להיות מאושרים ולא לכעוס ולהתעצבן על כלום, פשוט להנות מהחיים.

קובץ התיעוד המקורי: 

הזוית האישית

אדיר המתעד: למדתי המון על אבי, דברים שלא ידעתי עליהם קודם: על חבריו מהעבר, על סבא וסבתא שלי שעלו לארץ ישראל ואיפה גרו, במה עסקו. שמחתי להיות חלק מהתוכנית ולתעד את אבא במאגר המורשת.