מאגר סיפורי מורשת

שמי פרוספר, נולדתי בשנת 1944, בריש במרוקו, בהרי האטלס, למשפחה עמידה ללא כוונה לעלות לארץ ישראל. אבל ברגע שקיבלתי  צו גיוס לצבא במרוקו (התחלת גיוס היהודים לצבא) אבא שלי החליט לשנות דעה ולעלות לארץ. המשפחה החליטה לעזוב לעיר הגדולה כיוון שכמות היהודים בריש התמעטה והכוונה היתה למצוא חתנים וכלות לכל הילדים.

אבא שלי, היה יושב ראש הקהילה היהודית. בין שאר התפקידים, היה עליו לאסוף כסף מכל הקהילה בכדי להחזיק שוחט, מוהל ורב למען הקהילה היהודית כולה .. הייתה קבוצה מהקהילה שהלשינה עליהם לשלטונות, שאת הכסף שאוספים שולחים לישראל, ולא בשביל החזקת הדת בעיר. השלטונות הכניסו את כל הקהילה לבית הסוהר. לאחר תקופה ארוכה שוחררו ואז הוחלט סופית שאין ברירה, צריך לעלות במיידית לארץ ישראל. ארזנו את כל החפצים בארגזים גדולים. אני הייתי בן 17, מורה לעברית במרוקו. ממרוקו טסנו למרסיי שבצרפת. היות ואמא שלי הייתה בהריון התעכבנו כחודש בצרפת עד שנולד אחי הקטן..

מצרפת עלינו על  האנייה "מולדת" עד חיפה, ומחיפה לחולות אשדוד. בירידה מהאנייה פנו אלינו האחראים על הרישום והציעו לי להיות מורה לעברית. אבא שלי התנגד לכך, נרשמתי במקום, לטכניון למגמת חשמל.

אני זוכר שבמרוקו להורים שלי הייתה טחנת קמח שטוחנת לכל תושבי העיר כולל הערבים. חודש לפני פסח התארגנו לנקות את הטחנה מחמץ והודענו לתושבים שבמשך שבוע לא יביאו את המצרכים שלהם לטחון כי הטחנה כשרה לפסח. במשך שבוע טוחנים ליהודים בלבד.

אחרי פורים מתחילה תורנות לאפיית מצות בסיוע של קרובי המשפחה. התנור עבד במשך 24 שעות בהתאם לתורנות למשפחות שנקבעה. בזמן האפייה הייתה אוירה שמחה וחגיגית, בשירה ובזהירות שהבצק לא יחמץ. אחר כך  אורזים את כל הכמויות לפסח.

עוד מנהג שלנו שזכור לי, בפסח לא היינו משתמשים בסוכר, והערבים במימונה היו מכבדים את היהודים במגשים של תה עם סוכר וחלב וחמאה. המימונה הייתה מיועדת לכולם. ומשתתפים בה גם היהודים  וגם הערבים.

הערבים היו מקבלים את המצות מהיהודים ובשבילם זה  היה טעים מאוד. כיף היה לראות את השוני והכבוד שרחשנו להם והם לנו.

הזוית האישית

סבא פרוספר: שמחתי להיות עם נכדתי ולספר לה על התהליכים שלנו לפני העלייה לארץ ישראל וההכנות לחג הפסח, הפעלת טחנת הקמח להכנה ואפיית המצות בהתאם למסורת. טליה: שמחתי לשמוע את הסיפורים של סבי. בזכות התוכנית למדתי יותר על העלייה של סבא ועל המסורת של החגים שהתקיימו בחיק המשפחה במרוקו. סבא הביא למפגשים מחברות ישנות, הגדה שקראו בה, ומגילת אסתר מאוד עתיקה, דברים שלא ראיתי קודם.