מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא נח קליין (שמי הרומני נלו, כך כינתה אותי סבתי מצד אבי), נולדתי ברומניה בתאריך 8.10.1948. בעיר בראילה אשר נמצאת במזרח המדינה.

עם הוריי שמעון ואידה (אידלינה)

עץ המשפחה שלנו

עלינו ארצה בשנת 1950. העלייה הייתה באמצעות אניית עולים בשם "טרנסילבניה" (על שם המחוז המערבי והגדול ביותר ברומניה ובעבר היה חלק מהאימפריה ההונגרית, ועד היום הם רוצים אותו בחזרה). האונייה יצאה מנמל קונסטנצה והגיעה לנמל חיפה.

מימין: תעודת המסע שקיבלנו (אני אבי ואמי) מרומניה לצורך העלייה ארצה, משמאל: הזמנה לברית המילה שלי ברומניה

כעולים חדשים הופנינו למעברה בקריית עמל. שיכנו אותנו בצריף פח וציידו אותנו בתלושים לרכישת מצרכים. זכור לי במעט סביבת המעברה שהייתה ממוקמת באזור בוצי, אני זוכר שהיה שם דלי בפתח הצריף. לאחר כשנה, עברנו ליפו למספר ימים אצל סבי וסבתי מצד אמי (בנימין ורוזה אליאס) ובהמשך הוריי הצליחו לרכוש חדר בדירה בדמי מפתח אצל משפחה ותיקה ברחוב חברון בתל אביב, ושם עברתי ילדות שכונתית עד לגיל 14.

בתקופה זו הוריי, שלא היה להם מקצוע מוגדר, עבדו לפרנסתם בכל מיני עבודות, ביניהן אמי כמוכרת בחנות של חברת "אורתקס" ואבי כמפעיל מכונת קפה בבית קפה לב אביב ברחוב דיזינגוף. בגיל 13 ערכו לי בר מצווה בבית הכנסת שנמצא עד היום ברחוב חברון, פינת טרומפלדור. במקביל סיימתי את בית הספר היסודי "יוסף הגלילי" ברחוב צ'רניחובסקי בתל אביב, ונרשמתי ללימודים בתיכון "שלווה" (שאינו קיים היום). כאן התחילה תקופה חדשה בחיי, הוריי החליטו להיפרד ואני עברתי לגור עם אמי ברחוב ויצמן בתל אביב מול בית החולים איכילוב הנוכחי. כשהייתי בן 15, אמי נשאה בשנית, ונולדו לי שני אחים, אח ואחות, ומשפחתי התרחבה.

מימין: בצעירותי, משמאל: עם אמי היקרה אידילינה פולר ז"ל אחי מושיק ואחותי איריס ובני זוגם

בשנת 1967, תקופת מלחמת ששת הימים, גוייסתי לצבא, עברתי קורס קשרים קרביים, ונשלחתי לשרת בחטיבת הבקעה בפיקודו של רפול.

בעת שירותי הצבאי

השתתפתי בהרבה מרדפים כקשר מלווה את המחט (מפקדי החטיבה השונים). בשנת 1968 סיימתי קורס קצינים בסיסי (כקצין תחזוקה), ונשלחתי לשרת בחטמ"ר (חטיבה מרחבית) בצמח, על גדות הכנרת. היינו אחראים על גזרת עמק בית שאן, עד אל חמה. התקופה הייתה תקופה מאוד מתוחה, המוצבים הישראלים פעלו מול הגזרה הירדנית, והסורית (הרבה חדירות מחבלים, ופעולות נגד של כוחותינו). בשנת 1970 השתחררתי, והתחלתי את לימודי ההנדסאים בתחום החשמל.

בשנת 1973 נישאתי לאשתי סוזנה (סוזי) סורוז'ון.

מימין: עם סוזי, משמאל: עם בני המשפחה ביום נישואינו

בשנת 1975 נולדה בתנו הבכורה קרן, ולה היום שלושה ילדים, שתי בנות ובן, הבכורה מאיה, מסיימת שירות צבאי בעוד מספר חודשים, ובנה אלון מתגייס שנה הבאה. שירה היא הקטנה. בשנת 1979 נולדה בתנו ליאת, ולה שלושה ילדים: שני, עומרי, וגלי. בשנת 1982, נולדה בתנו טלי ולה בן אחד, ארי, שנולד לפני שנתיים.

עם סיום לימודי במכללה להנדסאים, בשנת 1973 התקבלתי לעבודה במפעלי אלקו ברמת גן שעסקו בתחום יצור טרנספורמטורים, והקמת תחנות טרנפורמנציה, לימים רכשו חברת אלקו חברות נוספות ביניהן חברת קצנשטיין אדלר, שעסקה בתחום ייצור לוחות חשמל, מתח גבוהה ומתח נמוך. תפקידי בחברה היה מנהל שיווק ומכירות בארץ ובחו"ל. לאחר 45 שנות עבודה, פרשתי לגמלאות.

עם כניסתי לעבודה בשנת 1973, פרצה מלחמת יום הכיפורים וגוייסתי למשך שישה חודשים. בשנת 1982 פרצה מלחמת לבנון הראשונה שם גם גוייסתי למשך שלושה חודשים, והוצבתי באזור שדה התעופה של ביירות. במהלך המלחמה נולדה בתי השלישית – טלי.

סוזי ואני עם בנותינו: קרן ליאת וטל

לסיכום: עם פרישתי לגמלאות בשנת 2019, בגיל 69, הצטרפתי כעובד למען המשפחה, נותן שירותים מלאים לפי בקשה, הכוללים: הסעות לחוגים, בישול ואיסוף מבית הספר. בעת הפנאי, בילוי בקאנטרי עם סוזי היקרה, וטיולים רבים בארץ ובחו"ל, אנו נהנים מהפנאי.

השנה, שנת ה- 75 למדינה, מלאו גם לי 75 שנים ועיריית תל אביב פרסמה את תמונתי בחוצות העיר כתושב העיר תל אביב שנולד עם מדינת ישראל!

הערכים  החשובים למשפחתנו הם: אהבה ללא תנאי, תמיכה רגשית ופיזית למשפחה, שאיפה למצוינות!

ההשתתפות בתוכנית "הקשר הרב דורי" הייתה חוויה חד פעמית עבורי בה למדתי להכיר צדדים אחרים של עומרי, הילד הנער שבזמנים רגילים אי אפשר. התברכתי בנכד מדהים, יצירתי, רב גוני ובעל תחומי התעניינות מדהימים: מוזיקה, היסטוריה, גאוגרפיה ושיודע להביע את דעותיו ולהרצות מול קהל.

הבנתי שהוא צמא לשמוע את ההיסטוריה המשפחתית שלו ושאני צמא להשמיע. וכמה מצער שלא היו בידי מספיק כלים לספר. כי אני לא שאלתי והם לא סיפרו. הבנתי שחובה עלינו לספר את הסיפור!!! זוהי מעין תורה שבעל פה. דרך הסיפורים והפגישות האינטימיות נוצר קשר חדש שנזכור לעולמים!

עם בני המשפחה היקרים שלי

הזוית האישית

סבא נח: ההשתתפות בתוכנית זו הייתה חוויה עבור שנינו, אני מאחל לנכדי שיגשים את כל חלומותיו ושאיפותיו שיעלה ויצליח בהמשך הדרך , השמים הם הגבול!

עומרי: סבא היקר, למדתי עליך הרבה בתכנית, אתה אדם מעניין, נדיב ובעל ידע שהוא אוצר, אתה סבא מעולה ואני אוהב אותך ורוצה לומר דבר אחד: תודה!

עמרי וסבא נח במוזיאון אנו