מאגר סיפורי מורשת

שמי אסנת, ב- 1959 נולדתי בבית חולים קפלן שברחובות, גרתי במושב נוגה הנמצא בדרום הארץ באזור לכיש. במושב היו מגדלים: פרות, כבשים, עיזים, תרנגולות והיו עובדים בחקלאות והיו מגדלים ירקות מכל הסוגים. גדלתי במושב עם משפחתו הרחבה של אבי שעלו מעירק בשנת 1950. משפחתו של אבי כללה את הדודים שלי שהם: דוד סלמן ז"ל שהוא הדוד הגדול, דוד ניסן, דוד שלמה, דוד נעים, דודה יעל. שמו של אבי  הוא ציון. אני ומשפחתי משפחה מסורתית.

אבי הוא הגבאי של בית הכנסת מעל 40 שנה, הוא בנה את בית הכנסת שבמושב במו ידיו.

את כל החגים הגדולים כמו: ראש השנה, חג סוכות, חג פסח וחג שבועות היינו חוגגים כל שנה אצל דוד אחר, עם כל הילדים וכל המשפחה ביחד, בשמחה גדולה. כל משפחה הייתה מביאה סיר של בישול ומאכלים שונים. בחג הסוכות היינו בונים סוכה ענקית שהייתה מכילה בתוכה את כל המשפחה. בחג הפסח כל שנה היינו חוגגים את ליל הסדר בבית אחר של אחד הדודים, היינו עושים סבב בין כל הדודים.

כשהתחילו הדודים לחתן את ילדיהם, כל המושב היה מתגייס לעזרה. הם היו מאוד מלוכדים. יום לפני החתונה היו עושים טקס חינה בחצר של המשפחה שבמושב, וכולם היו עוזרים בהכנות לטקס ומכינים מטעמים שונים וכולם היו רוקדים ועושים שמח.

כל הבנות של המשפחה היינו בחברות טובה ובכל שבת הינו משחקות במחבואים, למדתי בבית ספר חזון יחזקאל שהוא בית ספר דתי ולאחריו המשכתי ללמוד בסמינר בירושלים ושם למדתי הוראה בתפירה.

כשסיימתי את הלימודים בירושלים, התחתנתי וגרנו בתל אביב במשך שבע שנים, ושם נולדו שלושת ילדי. לפני שלושים ושלוש שנים עברנו לגור באשדוד. במשך השנים האלה גדלו ילדי והתחתנו ונולדו לי 11 נכדים.

הזוית האישית

היה לי ממש כיף שסבתא באה לעבוד איתי על הפרויקט של הקשר הרב דורי, כי בד"כ יש לנו מעט זמן איכות ביחד וזו הייתה הזדמנות נהדרת ל"הרויח" את הזמן האיכותי הזה איתה. סבתא אוסנת: כשעילאי התקשר ואמר לי: "סבתא אני רוצה שתבואי לבית הספר יש לנו לעשות פרויקט של הקשר הרב דורי", קיבלתי את זה באהבה ובכיף. היה לי מאוד נחמד לבוא לבית הספר עם הנכד, ונהניתי מאוד . התרגשתי לספר לו את סיפור ילדותי ולדעת שהסיפור יישמר.