מאגר סיפורי מורשת

אני אימא של אימא של רונה. כולנו נולדנו בירושלים. נולדתי בירושלים בשנת 1952, בת חמישית, וגדלתי בירושלים. אני גדלתי בבית מסורתי בו אבי ז"ל היה איש מסורתי, הלך לבית כנסת ותמיד היה לנו ארוחת שבת וקידוש. אימא שלי ציפורה ואבא שלי זאב, גם הם נולדו בירושלים וגם ההורים שלהם נולדו בירושלים (אין הרבה משפחות כאלה). אנוכי דור רביעי מצד אימא שלי ואבא שלי בירושלים, אבא שלי ואימא שלי גדלו בעיר העתיקה בירושלים. אני נולדתי בבית חולים ביקור חולים וגם הבנות שלי נולדו שם (גם אימא של רונה). אני בת חמישית, כל המשפחה שלי חיה בישראל גם מצד אבא וגם מצד אימא. גדלתי בשכונת רחביה בירושלים, שכונה מאוד נחמדה שהתחילה בתחילת המאה הקודמת. בבית ספר בו למדתי גם אימא שלי למדה. בילדותי שיחקנו כל היום ברחובות. היה מאוד בטוח ברחובות, היו לנו משחקים בכדור ובגירים וההורים אף פעם לא דאגו לנו. בתנועת הנוער טיילנו כל שנה ברחבי ישראל. היו לנו הרבה חוגים, אני הצטיינתי בחוג כתיבה והייתי עיתונאית צעירה. בירושלים היו לוקחים את כל אלה שכתבו יפה והיה לנו חוג לכתיבת עיתונים והוצאנו כל חודש עיתון לכל התלמידים בירושלים. כשהייתי בת חמש עשרה הייתה תחרות לכתוב סיפור על ירושלים ואני זכיתי במקום הראשון והפלגתי לחו"ל לשבועיים בספינת פאר.

 אני עם משפחתי

אני עם אחיי ואחיותיי

הצבא והנישואין

כשהגיע הזמן שלי להתגייס לצבא, התנדבתי להיות בקיבוץ יטבתה שבערבה ליד אילת. בקיבוץ עבדתי במטעי התמרים ולאחר שנה עברתי לשרת בחטיבת גולני כמפקדת חינוך ושם הכרתי את מוטי שהיה בצנחנים ולאחר הצבא התחתנו. מוטי בעלי היה קצין בחיר בצבא וכל השנים הוא היה קצין קרבי (הגיע לדרגת תת אלוף), אני גידלתי את הילדות לבד ללא עזרה.

תעסוקה

עבדתי בהרבה מקומות בארץ ובעולם והעבודה שאהבתי ביותר הייתה שש שנים במהלכן גרתי בפינלנד ועבדתי בסוכנות היהודית, עזרתי ליהודים מרוסיה לעלות לישראל. חלק מהעבודה שלי היה לנסוע בעולם ולהרצות על ישראל. תוך כדי השנים שעברו למדתי באוניברסיטה בירושלים לתואר ראשון למדתי להיות מורה בסמינר אורנים. בעיקר עבדתי שנים רבות כמנהלת שיווק של מחלבת יטבתה במרכז הארץ. באופן כללי חיי היו מאוד מעניינים ומרתקים בגלל שגם החלפתי מקומות מגורים וגם עבודה, מאוד קל לי לעבור ממקום למקום כי אני מאוד אוהבת אנשים.

אני לא מצטערת על שום דבר בחיי.

לאחר שבתי הגדולה שרון (אימא של רונה) נולדה, אחי יורם נהרג במלחמה, ומוות זה מלווה את כל חיי.

הזוית האישית

רונה: היה לי מאוד כיף ומעניין לשמוע את הסיפורים של סבתא, למדתי הרבה עליה ועל משפחתה, שמעתי סיפורים עליה ועל הוריה והיא סיפרה לי עוד סיפורים מלבד אלה שכאן ואני שמחה שיצא לי לשמוע את כל הסיפורים האלה, כי בלי התכנית הזו יכול להיות שלא הייתי יודעת על כל זה.

סבתא בוקי: כל מה שמוסיף לי כסבתא מודה אני. בדרך כלל אין שעות סיפור עבר ביני לבין סבתי האהובה, לכן שוב מודה לרונה ולתכנית שנפלה בחלקי הזדמנות קסומה שכזו לגוון את הקשר הרב דורי והלוואי נמשיך בכך. כל הכבוד לכל העוסקים במלאכה, אני מודה לכולכם.