מאגר סיפורי מורשת

שמי צבי עוזר רוזנברג או בכינוי צביקה על שמו של סבי מצד אימי שרה. נולדתי בשנת 1944 בעיר תל אביב בישראל בבית חולים "הדסה" המפורסם. גדלתי בסביבה של מרכז העיר תל אביב ברחוב פינסקר פינת רחוב טרומפלדור ליד בית הקברות הישן של תל אביב. הבית נמצא בדיוק במרכז בין כיכר דיזינגוף למוגרבי. בבית היה חדר אחד גדול בו גרנו חמש נפשות. המטבח היה צמוד לחדר, אך במסדרון והשירותים היו בסוף המסדרון. אימא כיבסה את הכביסה בידיה.

שיחקנו בחצר ובגינות שסבבו את השכונה. היינו גרים סמוך לים, כך שבילינו שם די הרבה. היו בית כנסת וישיבה בקרבת מקום. וריי שרה ויחיאל רוזנברג ואחיותי רחל וחדווה. ההורים היו נאים למראה וגם בלבוש. אבא יחיאל עבד בעירייה בתור חשמלאי ואחר כך מנהל במחלקת המאור של עיריית תל אביב. אמא עבדה בבית כעקרת בית. ההורים היו אנשים חמים וחברותיים, ממוצא פולני. המאכלים היו אופייניים למוצא – כמו גפילטע-פיש, מרק ועוף. בשבתות אימא הייתה עושה צ'ולנט. ממש מעבר לכביש הייתה מאפייה וריחות הלחם גירו אותנו יום יום.

מאחר וגרנו במרכז העיר כל מרכזי הקניות היו בקרבת מקום. באזור מגוריי הראשון העברתי שנתיים בגן ילדים ואחר כך בכיתות א' וב'. היו לי מספר חברים במיוחד אחד בשם מאיר שגר בבית פרטי לידינו, ממה שאני זוכר זה הפיתות בטבון ומאכלים תימניים שהסבתא של מאיר הייתה עושה.

שיחקנו משחקי כדור בשעות הפנאי וכן דמקה ושח מט. שיחקתי בעיקר כדורגל קצת כדורסל. בשעות הפנאי הייתי חבר בתנועת נוער ביתר וגם שיחקתי כדורגל בקבוצת הילדים של ביתר תל אביב.

בבית הספר הייתה משמעת חזקה אפילו נענשתי פעם על ידי מנהל בית הספר, אבל יותר מאוחר הפכתי לידידו. כשהגעתי לכיתה גבוהה ז' ח' הייתי מחליף מורים שחלו בכיתות א' ב'. לא הייתה תלבושת אחידה. היו טיולים שנתיים כולל לינה מחוץ לבית. מאחר והייתי בתנועת נוער בתקופה מסויימת בגיל צעיר הייתי שותף לפעילות ומידי פעם היו מסיבות.

המורה הראשונה שלי בבית הספר יהודה המכבי בכיתה ג' הייתה מורה מאוד מקצועית ודרשה משמעת ברזל. היא עיצבה את הכללים להתנהגות וידעה איך לרתק אותנו בשיעורים. בבית הספר העממי אהבתי בעיקר את מקצועות הספורט אבל גם לימודי תנ"ך וחשבון מתמטיקה.

יותר מאוחר עברתי לבית ספר תיכון מקצועי אורט סינגלובסקי, ושם באה לידי ביטוי גם היכולת הטכנית שלי. למדתי במגמת אלקטרו מכניקה ומאוד נהניתי. היה חדר אוכל בבית הספר ולמדנו לעיתים עד שעה 16:00 אחר הצהריים. היה בהפסקה הגדולה רוכל שמכר מלבי בטעם תות שדה שמאוד אהבתי.

סבא צביקה בן 13

תנועת הנוער שבה הייתי היא בית"ר ראשי תיבות של ברית יוסף טרומפלדור. היו לנו פעולות שבועיות קבועות ויותר מאוחר אפילו שיחקתי כדורגל בקבוצת הנערים ואחר כך הנוער ביתר תל אביב. כל זה עד לגיוס לצה"ל.

עם סיום השרות הצבאי, המשכתי במילואים כטייס וראיתי בזאת שילוב יפה להיות טייס אזרחי. נהניתי מאוד מעבודתי .הטסתי נוסעים במטוסי טורבו פרופ ומטוסי סילון. עסקתי במקצוע זה שלוש שנים ב"ארקיע", 40 שנה באל על ולפני כן 5 שנים בצבא. ולאחר מכן במילואים. עם הגיעי לגיל הפרישה67 בשנת 2011  עסקתי בפרויקטים תעופתיים לפי בקשות מיוחדות… במהלך החיים למדתי שצריך להמשיך ללמוד ולהתמקצע ולהיות מעודכן  בכל דבר שעסקתי.

היום אני עוסק בתיעוד, על ידי הכנת סרטים ואלבומים וכתיבה של ההיסטוריה שלי. חשיבות הלימודים בחיים היא רבה מאוד. הלימודים הבסיסיים מהווים בסיס איתן ללימודי המשך. בלימודים, הפירמידה חייבת להיות רחבה ככל האפשר כדי שבעתיד נוכל לבחור מה שרוצים ללמוד. בסיס רחב של לימודים יכול לתת אפשרות ללימודים רגילים או ללימודי פיתוח המצאה טכנולוגית וכו'. במסגרת עבודתי כטייס התקדמתי מדרגת קצין ראשון לקברניט במטוסי בואינג. שימשתי גם בתפקידים ניהוליים כמו טייס ראשי, מנהל צי, יושב ראש איגוד הטייסים הישראלי, וסגן נשיא איגוד הטייסים הבין לאומי. כל זאת  במסגרת עבודתי כקברניט  מטוסי בואינג 747-200 וכן בואינג 777-200 בחברת אל על. כאות הוקרה על פעילותי באיגוד הטייסים הבין לאומי הוענק לי אות כבוד.

רוב תפקידי הציבוריים היו התנדבותיים. שימשתי כיושב ראש איגוד הטייסים הישראלי בין השנים 1994-1996. לאחר מכן בין השנים 2004-2009 שירתתי כסגן נשיא איגוד הטייסים הבין לאומי. תפקידים ציבוריים במסגרת עבודתי כקברניט שימשתי כטייס ראשי ומנהל צי בואינג 747-200 בחברת אל על.

הסתיים רשמית עידן מטוס העייט – הסקייהוק בחיל האוויר.

התמזל מזלי לטוס על מטוס זה אחרי עידן מטוס הסופר מיסטר ולשתף אתכם בטיסתי האחרונה על עייט בתמונות וסרט וידאו:

קישור לכתבה אודות ביקורי במוזיאון חיל האוויר והסיפור של  גיחות התקיפה שביצעתי יחד עם חברי בסיוע לכוחות הקרקע במערכה לשחרור ירושלים במלחמת ששת הימים. זאת בהמשך להשתתפותי כטייס קרב צעיר שסיים את הקורס שנה וחצי לפני המלחמה במבצע מוקד להשגת עליונות אווירית בפתיחת המערכה.

הזוית האישית

פז: הקולז' שהכנתי