מאגר סיפורי מורשת

אבא שלי, צביקה רוזנברג, צועד ומשאיר עקבות בכל מקום שבו הוא נמצא.

מגיל צעיר למדתי ממנו תובנות, אותם הטביע בנו בדוגמא אישית: "מי שיכול להוביל, צריך להוביל ולא לחכות שמישהו יזמין אותו לעשות את זה", "מנהיגות זה שילוב של יכולת ושל הבנה בבני אדם".

במשך שנים רבות אני מתבוננת בו מארגן ויוזם פעילויות בקבוצת החברים מהגרעין, במקום עבודתו, בתנועת בני ברית וכרכז בתנועת של"מ. המנהיגות שלו ויכולות הארגון תמיד סחפו את כולם אחריו – יכולות מופלאות אלו שלו מרגשות אותי, בכל פעם מחדש. לא פעם אני מרגישה שאני צועדת בנעליו ויש לי עוד מספיק מקום לגדול בתוכם. במהלך החיים הוא פגש מנהיגים מעוררי השראה, אחד מהם היה חיים ציפורי.

צביקה רוזנברג נולד בתאריך 20.4.39 בכפר חסידים, בן למשה ולניחה רוזנברג שעלו בשנות העשרים מורשה ואוסטרובייץ שבפולין.

כפר חסידים שבה גדל, היה ישוב שהיה מורכב ברובו משתי קבוצות עולים שהגיעו מפולניה ואוקראינה. עם קום המדינה נבנו בכפר שתי מעברות גדולות, אנשי הכפר לקחו חלק בטיפול בעולים ורובם השתלבו בחיי הכפר.

בשנת 1955 הצטרף צביקה לתנועת הנוער, התנועה המאוחדת בחיפה. לפני הגיוס לצבא הוא הצטרף לגרעין צב"ר שהוקם מחניכי התנועה מחיפה, רחובות וקריית חיים.

בשנת 1957 הוא התגייס לצבא במסגרת גרעין הנח"ל שהיה מיועד לעין גב, את שרותו הצבאי הוא העביר בהכשרה החקלאית ובגדוד 50 של הנח"ל המוצנח יחד עם חבריו לגרעין ולאחר מכן היה עוד 28 שנים בשרות מילואים.

בשנת 1965 הוא גויס במסגרת המילואים ל"פלוגת האשפים" – מפעילי טילים נגד טנקים מעודפי מלחמת העולם השנייה. מפקד היחידה היה חיים ציפורי מוותיקי יחידת ה 101. הפלוגה הפעילה טיל אישי שנישא על גב או על ג'יפ נגד טנקים, מאחר והטילים היו יקרים הם נשמרו בבסיסי התותחנים ויחידת המילואים התאמנה על טילים מעץ שהכינו עבורה נגרים.

היחידה השתתפה במלחמת ששת הימים בשלושת החזיתות, מצרים, ירושלים ורמת הגולן.

קבוצת המילואימניקים

כשהסתיימה מלחמת ששת הימים החליט מפקד היחידה, חיים ציפורי לארגן טיול עם הרכבים של היחידה מרמת הגולן ליריחו ומיריחו לירושלים ושם לשחרר את החיילים. בדרך ניתן היה לראות את הנזקים שהיו לצבא העירקי והירדני, ואת המוני האזרחים שברחו לכיוון ירדן. כשהגיעה השיירה לאזור יריחו, נתן ציפורי הוראה להתמקם בעיגול באחת החורשות ליד הדרך. הוא הורה לסדר את כל כלי הרכב במעגל כשהחיילים נמצאים בצורת חית לפניהם. הוא עמד במרכז, והקריא מהתנ"ך את סיפור עכן והחרם.

…."והייתה העיר (יריחו) חרם, היא וכל אשר בה לה'… ורק אתם שימרו מן החרם פן תחרימו ולקחתם מן החרם ושמתם את מחנה ישראל לחרם. וירעו העם תרועה גדולה ותיפול החומה תחתיה ויעל העם העירה איש נגדו וילכדו את העיר…", כשסיים לקרוא את פרק ו' עבר לפרק ז', לפרשת עכן. "וימעלו בני ישראל מעל בחרם"…..

כסיים לקרוא הוא פנה לכולם והודיע שכל מי שמחזיק במשהו שלקח שלל מתבקש להוציא אותו מהרכב ולשים אותו במרכז המעגל. מי שלא ישים את זה, הוא אמר, יועמד למשפט צבאי.

אחד, אחד החלו האנשים להוציא מהרכבים כמויות גדולות של ציוד כמו, מכונת תפירה של זינגר, גרביים לבנות, מחצלות, בגדים ועוד. ציפורי הורה לחלק את השלל לשתי ערימות: האחת של ציוד צבאי ואחת של כל השאר. את הנשק ותחמושת, החזירו לאחת המשאיות ועל הערימה השנייה הוא הורה לשפוך בנזין ולשרוף את הכל.

"זו היתה חוויה דרמטית ומאד ערכית", אמר צביקה, "בכל שרות מילואים היינו מדברים על זה, בכל אירוע לזכרו של חיים ציפורי זה הוזכר וכל אחד ממי שהיה שם, סביר להניח, כמוני, ספר על זה לבני המשפחה שלו".

"לצד חוויות מעצימות, השרות הצבאי מפגיש אותך גם עם אוזלת היד של הצבא, עם סכנות וסיכונים. בחודשים יולי – אוגוסט 1970, יחידת המילואים שרתה 40 יום בתעלת סואץ, זו הייתה תקופה קשה ויום יום ניתן היה לראות את הפער בין מה שמספרים בחוץ ולבין האמת בשטח. אף אחד לא התפלא אחר כך ממה שקרה במלחמת יום כיפור".

עוד דבר שלומדים בצבא, זו חברות ודאגה אישית לחברים, אתה מרגיש שאתה חלק מהמציאות הישראלית ואתה לא רק בא רק כדי להילחם אלא אתה בא כדי לתרום. אנחנו מדינה קטנה מוקפת אויבים, יש לנו בעיות ביטחוניות רבות וכל אזרח צריך להרגיש שמישהו דואג לביטחונו האישי. שרות המילואים הוא המשך טבעי לשרות הצבאי וכל אחד מאתנו הלך לאן שהיו צריכים אותו.

צביקה נשוי לנילי הורים לילדיהם: אני, רונית ואחי ניר ואמיר. רוב השנים הוא עבד בחברות השייכות להתיישבות העובדת, המשביר לצרכן, צפונית ותנובה. בשנים האחרונות הוא היה בתפקיד של מנהל מרחב הצפון ואחראי על לוגיסטיקה והפצה בתנובה.

מאז שיצא לפנסיה הוא השתלב בארגון בני ברית, במשך ארבע שנים שימש במתנ"ס ליאו-בק חיפה כנשיא לשכת אורנ"ים, בארגון בני ברית בחיפה וכרכז תנועת של"מ.

הזוית האישית

צביקה רוזנברג מתנדב בתנועת של"מ – שירות לאומי למבוגר, החברה למתנ"סים. במשך שנים הוא שמש כרכז המתנדבים במתנ"ס ליאובק חיפה. במסגרת תפקידו בתנועת של"מ הוא הקים תכניות התנדבות וסייע לאנשים רבים למצוא מסגרת התנדבות שתואמת את כישוריהם. בנוסף הוא התנדב בתכנית "תעסוחייל" המופעלת על ידי תנועת של"מ ומספקת מקומות עבודה לחיילים במסגרת השירות הצבאי.

תנועת של"מ – שרות לאומי למבוגר הינה תנועה עממית להתנדבות בקהילה, המעוניינים להצטרף לאחת מתכניות התנועה מוזמנים ליצור קשר 03-7600146 ולהכנס לאתר https://www.shallem.org.il/index.php