מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

צביה פריד – כי אין אהבה גדולה כמו אהבה של סבתא

תמונה שלי ושל סבתא - בבית שבמעלה אדומים
סבתא צביה בצעירותה
תעריכו את החיים - שווים ביותר

שמי עידו עופר אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי במודל שורשים וישבתי יחד עם סבתי צביה פריד לתיעוד הסיפור המשפחתי.

סבתא צביה מספרת על הוריה ניצולי השואה

שמי צביה פריד נולדתי בתאריך 19.12.1949. נולדתי בפולין בעיר לודז'. הוריי, לילי ושלמה תבל, זיכרונם לברכה, נולדו בפולין לפני מלחמת העולם השנייה.

אמי לילי נולדה בעיר לודז' בשנת 1925, היא דור שביעי של בני המשפחה שנולדו בלודז'. אבי, שלמה נולד בכפר קטן שנקרא דנוב (היום נמצא בתחומה של אוקראינה). שניהם היו בגטו לודז' במהלך כל תקופת המלחמה – אמי היתה בשילוח האחרון לאושוויץ, שהיה בתאריך 29.08.1944 ואחר כך עברה גם את צעדות המוות. היא שוחררה בתאריך 09.05.1945 על ידי הצבא האמריקאי. אחרי תקופת שיקום של תשעה חודשים היא חזרה ללודז' שבפולין.

הוריי נישאו בשנת 1948 בעיר לודז' וחיו שם עד עלייתנו לארץ ישראל בשנת 1956. בשנת 1949 נולדתי להורי בעיר לודז'.

ילדותי, תקופת בית הספר ולימודים, תקופת הבגרות, תנועות נוער:

נולדתי בעיר לודז' שבפולין אחרי מלחמת העולם השנייה. למרות כל התלאות שהוריי עברו, משפחתי היתה משפחה שמחה ומאושרת. עלינו ארצה בשנת 1956 בזמן מבצע סיני. גרנו תקופה קצרה במעברה בקריית גת ואחר כך עברנו לגור ברמת גן.

למדתי בבית ספר יסודי ותיכון ברמת גן. כמו כל הילדים בתקופה זו שיחקנו קלאס, 5 אבנים, "עמודו". הייתי חניכה ומדריכה בשבט צופי רמת גן. בסך הכל ולמרות המצב בארץ (צנע) היתה לי ילדות שמחה ומאושרת עם המון חברים שעדיין אני שומרת איתם על קשר.

בצעירותי – ברמת גן

תמונה 1

שירות צבאי, מקצוע ועיסוק

התגייסתי לצה"ל בתאריך 21.07.1968 ושרתי במשך 28 שנה. הייתי מ"כית בנות. לקראת סוף שירות החובה חתמתי לשרות קבע שנמשך 28 שנה. זו תקופה שבאמת עיצבה את מי שאני היום! אחראית, עצמאית, שואפת לשלמות וממושמעת. מנסה להעביר את כל החינוך לבנותיי, נכדותיי ונכדיי – מקווה שגם מצליחה!

שירתי בצה"ל בשירות חובה בתקופת מלחמת ההתשה. בחלק מהזמן היינו עובדות בבית החולים תל השומר – הכנו תחבושות שחלקן נשלחו לת"אגדים בשטח. במלחמת יום הכיפורים שירתי בשכם. בפרוץ מלחמת יום הכיפורים 06.10.1973 הייתי משובצת בענף נפגעים – לשם זרמו שמות הנפגעים מהחזית וההרוגים. לצערי הגדול, קיבלתי דיווחים על הרבה חברים שלי שנהרגו או שהיו נעדרים, פצועים ושבויים. אין לתאר את הקושי הנפשי שחוויתי!!

במלחמת לבנון הראשונה הייתי קצינת כח אדם וגייסי חיילי מילואים למערכה. תקופת הצבא נותנת נקודת ראות אחרת למה שקורה מסביבך.

השתחררתי מצה"ל בשנת 1995 ומאז ועד שפרשתי לגמלאות בשנת 2017 עבדתי במוזיאון יד ושם!

היכרות ונישואים – בניית משפחה

את בן זוגי הכרתי דרך חבר משותף ואחרי שנה של חברות נישאנו בתאריך 09.12.1971. אנחנו הורים לארבע בנות: הדס, שלומית, גלי ורוני; יש לנו  שמונה נכדים ונכדות כשהנכדה הבכורה חיילת והקטנה ביותר בת חמישה חודשים!!

הדס: הבת הבכורה נולדה בשנת 1973 – שלושה חודשים לפני פרוץ מלחמה יום הכיפורים.

שלומית: הבת השנייה נולדה בשנת 1975 כשחתמו על הסכמי ביניים בין ישראל למצריים שהחליף את הסכם הפרדת הכוחות.

גלי: הבת השלישית נולדה בשנת 1982 – כשהיתה בת ארבעה חודשים, פרצה מלחמת לבנון הראשונה – "מבצע שלום הגליל".

רוני: בת הזקונים נולדה בשנת 1988 בתחילת האינתיפאדה הראשונה.

** כל ילדה אצלנו נולדה כחלק מההיסטוריה שלנו**

הנכדה הבכורה שלנו ניצן נולדה בשנת 2004 והיום משרתת בצה"ל!!

אנחנו נפגשים בכל הזדמנות וחוגגים ימי הולדת, ארוחות משפחתיות וסתם נפגשים בשביל הכיף!!! כל המשפחה המורחבת גרה במעלה אדומים!!

יציאה לגמלאות וחוויותיי היום

פרשתי מצה"ל בשנת 1995, אחרי 28 שנות שרות. עבדתי ברשות הזיכרון לשואה ולגבורה במשך 22 שנה עד לפרישה בשנת 2017.

היום, עושה דברים שכיף לי (פעילות ספורט, התנדבות ביד ושם), אני נהנית מכל רגע ובמיוחד כשכל הנכדים שלי באים לבקר!!!!

תקופת הקורונה

תקופת הקורונה היתה אחת התקופות היותר קשות – האיסורים וחוסר המידע על המחלה "הושיבו" אותי ואת בעלי בבית בלי יכולת להיפגש!! אבל, הכל מאחורינו ונזכרים במה שעברנו בחיוך!!!

מסר לדור הצעיר

תדאגו אחד לשני, תעזרו למי שזקוק לעזרה, תלמדו ותשכילו, תראו את העולם באור חיובי ו… תהיו בני אדם!!!!

קישור לקובץ התיעוד

הזוית האישית

הנכד עידו: ישבתי עם סבתא שלי ושמעתי את הסיפור שלה. מאד התעניינתי לשמוע  את קורות משפחתנו מלודז' שבפולין ועד שהגיעה לארץ. סבתא שלי סיפרה לי סיפור מרגש מאד –  החל משורשיה והשואה הקשה שעברו הוריה, העלייה שלה לארץ ישראל, תקופת ילדותה ובגרותה בישראל ועד לשירות ארוך מאד בצה"ל – והקמת משפחה לתפארת!!

מילון

שילוח אחרון לאושוויץ
מקום שבו בני אדם חיים באוהלים או בצריפים, בדרך כלל באופן זמני

לודז'
לודז' היא העיר השלישית בגודלה בפולין. העיר ממוקמת במרכז המדינה, מדרום־מערב לוורשה, ומשמשת בירת מחוז לודז'. בתקופת השלטון הרוסי במאה ה-19 התפתחה לודז' מכפר קטן לעיר של תעשיית הטקסטיל, במידה רבה הודות ליוזמת תושביה היהודים. על שום כך דבק בה הכינוי "מנצ'סטר הפולנית". ערב מלחמת העולם השנייה הגיעה הקהילה היהודית בלודז' לכ-225,000–233,000 נפשות, והייתה הקהילה היהודית השנייה בגודלה בפולין אחרי ורשה. פעלו בה רשת חינוך יהודית מסועפת, עיתונות יהודית ותיאטרון יידיש. בזמן המלחמה נכלאה הקהילה בגטו לודז', הגטו השני שהוקם בשטחי הכיבוש הגרמני. מרבית הקהילה היהודית הושמדה בשואה. (ויקיפדיה)

גטו לודז'
גטו לודז' היה אחד מן הגטאות הגדולים בפולין הכבושה. הוא נכלל בשטח שסופח לגרמניה והיה קרוב למחנה ההשמדה חלמנו. זה היה הגטו השני שהוקם, לאחר גטו פיוטרקוב, והאחרון שחוסל ב-1944... בסך הכל עברו בגטו כ-205,000 איש. 877 נותרו בגטו כשהרוסים שחררו את האזור, וכ-10,000 שרדו את המלחמה במקומות אחרים. (ויקיפדיה)

צעדת המוות
צעדות המוות בשואה (בגרמנית: Todesmärsche) הוא הכינוי שניתן על ידי אסירי מחנות ריכוז והשמדה של גרמניה הנאצית לצעדות מוות, שהיו הצעדה כפויה ממחנות ריכוז והשמדה ליעדים אחרים. הכינוי אומץ על ידי ההיסטוריונים וחוקרי השואה להובלת שיירות אסירים למרחקים גדולים תחת שמירה כבדה ובתנאים לא-אנושיים, במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה. במהלך צעדות המוות נרצחו רבים מהאסירים על ידי שומריהם, ורבים אחרים מתו כתוצאה מהתנאים הקשים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”תראו את העולם באור חיובי ו... תהיו בני אדם!!!! “

הקשר הרב דורי